והנה בתוס' בב"מ (דף י"ד ע"א ד"ה עד שלא החזיק וכו') וא"ת כשהחזיק בה אמאי אינו יכול לחזור לימא ליה שקול ארעך בזוזי, לפי' המפרשים דאפילו אית ליה זוזי מצי לסלק לבע"ח בשאר מילי כו', ולכאורה תמוה, דהא זהו קשי' לכ"ע, דאף להסוברים דלבע"ח צריך לסלק בזוזי, הא מ"מ במקום פסידא מוכח דיכול לסלק במילי אוחרי, כדאוכיחו תוס' כתובות (דף צ"ב ד"ה אי פקח וכו'), והרא"ש שם דחה. כיון דהחוב בא מכח אותו קרקע יכול לסלק לו בקרקע זו, א"כ עכ"פ זהו מוכח דבאותו קרקע יכול לסלק במקום פסידא, א"כ הכא ג"כ יוכל לסלק ליה באותו קרקע, דנהי דבאחריות ללישנא בתרא ליכא קושיא כ"כ, די"ל דלא מקרי פסידא כיון דאם יטול ממנו יחזור על המוכר, אבל מ"מ עכ"פ לל"ק בשלא באחריות ודאי יקשה, דהא הוי במקום פסידא, וא"כ לכל השיטות יקשה, לימא ליה שקול ארעך בזוזך:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קמ״ח סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.