והנה בב"י חוה"מ (סי' קכ"ח) כתב עלה דתשובת הרי"ף, ונראה דאם היה יתום קטן. אפילו אין בידו משלו כלום חייב. דל"ש לומר דהו"ל להתנות. כיון דקטן הי', אמנם נראה דאין כוונת הב"י כפשטן דבכל קטן גובה חובו דהא מבואר להדיא בלשון הרי'"ף הנ"ל דמיירי בקטן. כדדייק בלישנא מי שפרנס יתום וכשהגדיל תבע. משמע דמיירי דפרנסו כשהיה קטן. א"ו דכוונת הב"י בקטן ממש. והיינו די"ל דבהגיע לעונת הפעוטות שייך שפיר דהו"ל להתנות. דהא תנאי מהני בקטן כזה. אם לוה משלם כמו שכתב הרא"ש כתובות פרק הנושא בסוגיא דפוסקים מזונות לא"א בשם הרמ"ה. ואפילו לדעת רבינו יונה שם דפטור. היינו מטעם דכתב שם. דחיישינן שילוה יותר מצרכו ויבזבז ממונו. משא"כ בזן אותו דרך הלואה כמ"ש בת"ה (סי' שמ"ח):
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קמ״ז סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
