תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קמ״ז סימן ו׳

גם מבואר דאפילו יש ליתום נכסים. אפ"ה סתמא לשם מתנה. ולא מצינו חולק מפורש על הרי"ף בזה. דמדברי הר"ן והרשב"א הנ"ל לא שמענו רק בזן לאינש דעלמא אבל לא ביתום, ואף דלכאורה נראה דהרשב"א חולק על הרי"ף הנ"ל ממ"ש בתשובה והובא בב"י חוה"מ (סי' ר"ץ) דיתומים שסמכו אצל הבעה"ב וזן אותם משלו דלא איבד מעותיו מ"מ זה אינו. דהא לפ"ז יפלא על פסקי אדונינו הרב המשביר. דבשולחנו הטהור בחוה"מ (שם סעיף כ"ה) פסק לההיא דתשו' הרשב"א וביו"ד (סי' רנ"ג) פסק לההיא דינא דהרי"ף הנ"ל. ואף דלשון הש"ע שם מי שפרנס יתום והיה מכוון לשם מצוה משמע דמיירי בידוע שכוון לשם מצוה אבל מדברי הגהת ש"ע שם שהעתיק דברי הרי"ו לא משמע כן וכנראה דס"ל דגם דעת המחבר כן. דכתב כן דרך פירוש. ואף דהרמ"א סיים שם ועי' חוה"מ סי' ר"צ' וא"כ אפשר דנתכוון דהוי סתירה לפסקא דסימן ר"צ, אבל מכל מקום חובה עלינו ליישב שלא יסתרו הפסקים אהדדי ולענ"ד לק"מ דדברי הרשב"א דנקט לדינא בסמכו אצל בעה"ב, דמיירי בענין דמשתדל בכל צרכם דיש לו דין אפטרופס. כדאיתא במתני' גיטין (דף נ"ב ע"א) ובזה כיון דיש לו דין אפטרופס חייבים לשלם לו מה שהוציא בהוצאות מזונותם. וכמ"ש להדיא בתה"ד (סי' שמ"ח) ובפשטות דברי הש"ע חוה"מ הנ"ל מורים כן. דמתחילה כתב (בסעיף כ"ד) דהדין דסמכו אצל בעה"ב יש לו דין אפוטרופס ואח"כ בסמוך לו (סעי' כ"ה) הביא הדין דהרשב"א דסמכו אצל בעה"ב וזן אותם דלא איבד מעותיו. א"כ נראה דמיירי בגוונא הנ"ל היכא דיש לו דין אפוטרופס. ואין כאן סרך קושיא. [ואולם מדברי הרשב'"א שהביא הה"מ (פי"ב מהל' אישות) ראיה מיתומים שסמכו. לדין דפרנס אשת חבירו. לא משמע כן]. וכיון דלא מצינו חולק על הרי"ף לכאורה אף דתפס מפקינן מיניה: