תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קמ״ד סימן ט׳

ומעתה י"ל דגם הרשב"א לא מפרש כלל הסוגיא. דחזר הנודר באיזה טענה ובמגו דנשאלתי, אלא דמפרש הסוגיא ממש כפי' ר"ח דרצה לשנותו. והוכיח מזה דבהקדש עניים לא אמרינן אמירתו לגבוה, והיינו כדברינו בשיטת המאור הנ"ל, משום דאל"כ אלא דשייך ביה אמירתו לגבוה, מיד שהקדיש נקנה להקדש דס"ל דמלוה נקנה להקדש. ואינו בכלל דבר שלב"ל. דהרי יסוד זה צ"ל ג"כ לדברי השיטה מקובצת דמפרש בכוונת הרשב"א דהיה לו מגו דנשאלתי. והרי מ"מ מאי ראיה מייתי דלא אמרינן ביה אמירתו לגבוה. הא כיון דא"א מקדיש דבר שלב"ל פשיטא דל"ש ביה אמירתו לגבוה. ובודאי אין בו כח יותר מנדר דמהני שאלה בחרטה. וביותר דאפילו נדר לא הוי כמ"ש בשם הרשב"א כת"י היכא דלא אמר בלשון אתננו. אע"כ ברור דהרשב"א בתשו' זו לא הלך בשיטת הרי"ף בזה. ואף בכל טורח דברי הש"מ להשוות כל דברי הרשב"א שיהיו לאחדים והרי ההיא דהרשב"א בכת"י. דבריו בנויים על דברי הרי"ף בב"ק. וצ"ל דודאי ביסוד דברי הרי"ף במקדיש דבר שאינו ברשותו. ס"ל להרשב"א כוותיה. אבל ביסוד זה דמלוה מקרי אינו ברשותו או מטעם גזילה. אע"ג דאינו מסרב. בזה לא ס"ל כהרי"ף אלא כדעת המאור וכנ"ל. כן נ"ל בדעת השיטה מקובצת] וא"י לשנותו כיון שהוא ביד הנחבל הו"ל כאלו בא ליד הגבאי, אלא ע"כ דבהקדש עניים לא אמרינן אמירתו לגבוה ולא קנה המלוה לעניים וכנ"ל. ומזה למד הרשב"א דכיון דבהקדש עניים לא אמרינן אמל"ג ממילא יכול לחזור בחרטה בלי פתח: