תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קמ״ג סימן ב׳

מה דתמה ידידי בן אחותי הגאון ני' על חוה"מ (סי' רנ"ז) והוא מתשו' רשב"א המקדיש קרקע מהיום ולאח"מ או לאחר ל' לא קדיש כלל. ואמאי הא כאן ל"ש דמספקא לן אי תנאי אי חזרה. הא בהקדיש לאחר ל' ג"כ הוי הקדש אם לא חזר תוך הל' אינו קושיא כ"כ. וכמ"ש ב"א ני' בעצמו ליישב דברי הרשב"א. דכוונתו שיכול לחזור, כן י"ל בכוונת הרמ"א. אף דכתב דלא קדיש כלל. כוונתו דאין בו דין הקדש. לומר בו דאמירתו כמסירתו דמי וא"י לחזור אלא כמו נדר בעלמא ויכול לחזור בחרטה בלי פתח. והא דסתם הרמ"א להלכה כהרשב"א אף דדעת הר"ן אינו כן. אלא דאמירתו הוי כמעכשיו וא"י לחזור, עיין בשיטה מקובצת בתשובה, דדעת הטור והרא"ש והריב"ש כהרשב"א. ומה גם בפלוגתא דרבוואתא כתב הר"ן תשובה א' דאין מוציאין מידו. ואף בספק שבינו לעניים הוי כספק שבין אדם לחבירו וקולא לנתבע. ומה שתמה מעכ"ת ב"א הגאון דבהקדש לעניים גם להרשב"א באומר מהיום ולאח"מ הוה הקדש מיד דדיינינן ליה גופא מהיום ופירי לאח"מ כמו בנותן להדיוט, דמה בכך דינקי מהקדש עניים. ודברי הרשב"א רק בהקדש בד"ה, לדעתי אף דהרשב"א מיירי בהקדש בד"ה. מ"מ גם בהקדש עניים י"ל כן כדאיתא בירושלמי, דבמפקיר מהיום ולאח' ל' דע"ד דרבנן דגט ואינו גט ה"נ אין מופקרת. כלומר שא"א שיהיה השדה מופקרת לאחרים והפירות לבעלים ולכך ההפקר בטל לגמרי. וזהו שייך גם בהקדש עניים. עיין בשיטה מקובצת בתשו' הנ"ל. ולבר מן דין אחר שאמרנו דכוונת הרמ"א דלא קדיש כלל. היינו דיצא מכלל הקדש והוי רק כנדר ויכול לחזור בו. א"כ אף אם אמר בפירוש מהיום לחוד בהקדש דידן שהוא רק הקדש עניים דלא אמרינן בי' אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. לית ביה דין הקדש שלא יוכל לחזור בו בלי פתח. וסגי בחרטה בעלמא: