לענ"ד יש לפקפק טובא, הא' דדמי שכירות מקרי דבר שלב"ל כמ"ש מהריב"ל בתשו' (ח"א סי' נ"ח ובחלק ב' סי' מ"ג) ואף דתוס' בגיטין (דף ס"ו ע"א) כתבו דדמי חמרא הוי כמו חמרא לדמיה. והרמ"א (סי' ר"ט ס"ד) האומר לחבירו שיקנה ממנו דמי היין לכשימכור היין מקרי דבר שלב"ל, ומקורו מהמרדכי דהביא ג"כ ב' תירוצים דתוס' הנ"ל, וא"כ הרמ"א סתם להלכה כתירוצם א' הנ"ל. דדוקא באומר לכשימכור, אבל בסתם דמי היין מפרשין יין לדמיו וידידנו הגאב"ד דפראגא כתב דדמי שכירות הוי דבר שלב"ל, כמ"ש הרמ"א (סי' ר"ט) ולעניית דעתי אדרבא משמע בהיפוך דדוקא באומר לכשימכור:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קמ״א סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.