מ"ש ידידי מעכ"ת נ"י ועוד דבסוף כתב לשון חיוב ובקנין ובמתנת בריא והחוב חל על נכסיו לעולם. לא ידעתי. דבנוסח הצוואה כתב רק והזוג הנ"ל התחייבו עצמם כל מי שיש לו כח ומושל בידו יתן תוקף ועוז וכו' [ולשון זה אינו מכיר, ומתפלא אני על הכותב ספרא דבי דיינא דק"ק ליסא לכתוב נוסח כזה, ולא ידקדק לכתוב בענין שלא יהיה בו נדנוד ספק], אבל לא נזכר ענין התחייבות ליתן, וגם אם נתחייבו ליתן מדמי שכירות מכל מקום לא נזכר שעבוד נכסים על זה, דהוי כנתחייב ליתן פירות דקל דכתב הכנסת הגדולה (סי' ס') דבמת קודם שבא הפירות לעולם דאין היורשים חייבים ליתנם:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קמ״א סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.