תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קל״ד סימן י״ב

ומ"ש מעכ"ת דשם (בסי' ר"ט) איירי דהמכירה מה שאקנה סך מסויים עד זמן פלוני, נמצא דמה שקנה עד זמן זה יהי' ללוקח ושייך נשרפו, אינו דבפסיקה על השטר כיון דאין מבורר מה שמוכר לו אין ההפסד על הלוקח, כמ"ש תוס' בפשיטות בב"מ (דף ס"ד ד"ה האי) [ובדברי תוס' אלו כ' מהרש"א דלס"ד דתוס' דלא מחלקי בין ההיא ליצא השער, עדיפא הו"מ להקשות, דאף דלא מקבלי זילא לשתרי, דהא פוסקין כשער הגבוה עיי"ש, ולדידיה קשה הא זה גם בתירוצם בתוס' אינו מתורץ, דסברתם כיון דאין מבוררים ללוקח אינו מכר, שיהי' קרוב לשכר אם יוקרו ורחוק להפסד אם יוזלו, וצ"ע] א"ו דאף בענין דל"ש נשרפו מ"מ חז"ל לא חלקו בדבריהם דבכל ענין מעות א"ק, זולת במה דמצינו להדיא דבדבר שלא שכיח כגון דמים שהן כחליפין, וכן במכור באלו, ובעליה של לוקח מושכרת, דדמי קצת שהם ברשות המוכר אבל בעלמא הוא בכלל לא פלוג, דהרי כסף אינו זהב, דדהבא פירי, והא למ"ש תוס' דבמעות ל"ש נשרפו דכספים אין להם שמירה אלא בקרקע, אם כן מה בכך דדהבא הוא פירי, הא מכל מקום לא שייך בי' נשרפו דהא אין לו שמירה אלא בקרקע: