תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קכ״ט סימן ל׳

וכ"ז צריכים אנו לפי יסוד הפמ"א, דלדעת המרדכי והרמ"א (סי' ק') בנ"ד זכו הבנות, אבל לקושטא דמלתא אף שאיני כדאי מ"מ לא נ"ל כן, דהא כוונת המרדכי אינו דמתנה לבניו הוי ירושה ממש, דזה ודאי אינו, כמבואר ספ"ד דגיטין, דשם מתנה ומקח עליה, אלא דסברת המרדכי כך הוא, כי היכי דמע"פ גובה ממקרקעי דיתמי, וכן לבתר תקנת הגאונים ממטלטלי אף דהם אינם בע"ח מ"מ גובין מחמת שיעבוד נכסים, א"כ מה לי יורשים מה לי לוקח ומקבל מתנה, אלא דבלקוחות ומקבלי מתנה משום פסידא דלקוחות, דגם במתנה אמרינן אי לאו דעביד ניח נפשיה, ובזה אמרינן דבמתנה לבניו דל"ש כן כי היכי דגובין מיורשים ה"נ גובין מהם. דחד טעמא וסברא אית להו. משא"כ לענין שטר ח"ז דלאו בתורת טעם וסברא זו אתינן עלה אלא דהתנ' ליתן להבנות מכל מה שימצא בעזבונו, וכיון דנתן לבניו מחיים וזכו בהם מעכשיו לא הניח הנכסים אלו בעזבונו כמו בנתנם לאחרים. ואין בזה חילוק בין נתן לבניו או לאחרים:. וביותר יש לדון דגם בנתן לבניו במתנת שכ"מ דאחר גמר מיתה קנה כדקיי"ל לענין אחריך, מ"מ כיון דכותב ובני ירדו לנחלה וכו'. בזה זיכה לבנות ליתן ממה שהבנים מקבלים בתורת נחלה. אבל כיון דבאים בכח המתנת שכ"מ לא גרעו מאחרים המקבלים מתנת שכ"מ. ואין צריך לבוא מכח נחלה ואין זכות לבנות בזה. ואולם בזה י"ל כיון דקיי"ל דבאומ' נכסי לבני במתנת שכ"מ דממילא הוי נחלה ואין לו הפסק. הרי דתורת נחלה עליה. ואין לחלק דיש להם ב' כחות כח נחלה וכח מתנה. ובאים משני צדדים וטבא להו עבדו להו. ז"א. דהרי לס"ד דראב"א ב"ב (דף קל"ג) דנ"מ לענין מזונות אלמנה, הרי אף דאלו נתן לאחרים לא היתה ניזונית מ"מ בנותן לבניו ניזונית, הרי דלגמרי דין נחלה הוא. ואין לומר דראב"א ס"ל כר"ז דבמתנה לבניו תיקנו חז"ל דניזונית כמו דתקנו בבעל ואף במתנת בריא כן. אבל למאי דקיי"ל כסוגיא דפ' י"נ לחלק בין בעל לבניו כמ"ש הראב"ד הנ"ל, גם במתנת שכ"מ לבניו לא גרעו מאחר ואילו לא היתה ניזונית ממתנת שכ"מ לאחרים גם ממתנת שכ"מ לבניו לא היתה ניזונית, דז"א, דהא אמר אם ראוי ליורשו נוטלין משום ירושה. משמע דמה"ט הוא, אבל אם נטלו משום מתנה דהיינו במתנת בריא לא היתה ניזונית, אע"כ דמתנת שכ"מ כיון דחלה אחר מיתה ולא ניתק הנחלה מהם לאחרים ממילא לא קפצה תורת נחלה מהם, וזוכים מדין ירושה: