תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קכ״ז סימן ח׳

אך נ"ל דהראיה מהתוס' הנ"ל אינה מוכרחת. גם דוחק להעמיד בכוונת תוס' הנ"ל. נראה לענ"ד קושיית תוס' דיומא לק"מ ואולי לזה נתכוונו התו', והוא דכיון דאי אפשר לו לכנס לבה"כ לקיים התנאי לגמור הגירושין דחיישינן למיתה דחד דאידך אשה וקם בלא בית., והנה גירש לאה אם לא תמות ואז אשתו רחל עמו בנין עדי עד. ואינו רוצה בגרושין של רחל. אך צריך לחוש שמא תמות רחל ותשאר לו לאה. והי' חצי עבודה בשני בתים. ע"כ יכנס לביה"כ לגמור גירושי רחל למפרע קודם מותה. מ"מ א"א לו לכנס לביה"כ עד אחר מיתתה. וא"כ כל ימי חייה היא אגידה ביה ואין זה כריתות. מש"ה הוצרך הש"ס לומר דגם בחיי רחל יחול גיטה כי מקרבה למות שיודעים שלא תחי' עוד, ילך לביה"כ ויחול גיטה של רחל בחייה ולמיתת לאה לא חיישינן. דהוי מיתה דתרי, אבל אי לא הוי מצי להקדים לילך לבית הכנסת הו"ל כמו כל ימי חייכי. דאין זה כריתות. דאע"ג בע"מ שתאכלי בשר חזיר אמרינן אפשר תאכל ולקיא, וה"נ אפשר שיכנס לביה"כ ולא יחוש שתמות אחרת ועביד עבודה בלא בית. זה לא נראה. כיון דכפרת כל ישראל תלוי בו. הוי מן הנמנע שיעשה כן, כמו לא תבעלי לאבא ולאביך (גיטין דף פ"ב ע"א) עיי"ש. משא"כ אם לא באתי כיון שהוא חי הוי גט. וכריתות מעליא, ולא קשיא מידי קושית תוס' ואפשר שלזה כיונו בתירוצם. אלא שהלשון מגומגם קצת. ואם לא נתכוונו תוס' לכך אלא לדברי בה"ג הנ"ל מ"מ אין הכרח לבה"ג מכאן כי עכ"פ נוכל לתרץ כמו שכתבתי: