תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קכ״ז סימן ד׳

זה לשון השאלה, איש אחד עוד בימי נעוריו עזב את אשתו וזה שנתים נודע וכו'. גרשה על תנאי שבעוד שנה תעקור משכנה מעירו לעיר מולדתה לבית אביה. משום שהיה מסחר אחד לה ולמשפחת הבעל. ורקד הקנאה ביניהן, והנה כמו ד' חדשים אחר הגירושין שבק הבעל חיים לכל חי. והיא רוצית לקיים תנאה שלא להצטרך חליצה. ויש מי שעורר לחוש לסברת בה"ג שכתב בשם רבנן קדמאי הביאה הה"מ פ"ח, בהתנה ע"מ שלא תשתה יין כל ימי חיי פלוני. ונשאת ומת הבעל המגרש ושוב שתתה בחיי פלוני לא נתבטל הגט. ומסתברא כמו דאין מעשה דלאחר מיתת המגרש מבטל גט. כן אין מעשה מועיל לקיים גט. ודעת הרב השואל נוטה שאין לחוש לסברא זו. שהרי הר"ן פרק המגרש והה"מ פ"ח דחו את זה בראיה מכרעת. ותו בש"ע לא הביא דעה זו כלל. עכ"ל השאלה. ומר גיסי ני' העמיק עיון והעלה להתיר. וגם אני אחריו. ואבאר דברי בעזרת הש"י: