תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קכ״ז סימן י״ח

ומ"ש מדיוקא ויתורא דכל ימי חייכי מוכח אפילו אחר מיתתו קאמר, הי' דבר נאה והגון, אי לאו דקשיא עליו מה שהרגיש מר גיסי ני'. א"כ מ"ט נקט שלשים יום. והלא אפילו בסתמא נמי שריא, וזה הי' חידוש נפלא, ולא הו"ל להש"ס למישתק מיניה, ותירוצו אינו מספיק לרפאות שבר גדול, אבל האמת בישוב קושיית משנה למלך שם וקושיית מכתב אליהו, אנו אין לנו אלא תירוץ קמא דשער המלך שהם דברים נכונים וראויים למי שאמרן. תו פש גבן לברורי סברת הר"ן והה"מ, במ"ש בדעת הרמב"ם בע"מ שלא תבעלי לפלוני לעולם ושלא תכנס לבית אביך לעולם משום שלא הותר מה שאסר לה, פי' הענין כי אין זה כריתות, כיון שמחמת האגד שלו והתנאי נמנעה לכנס לבית אביה, או דהבעל לפלוני, שהרי בלא התנאי היתה יכולה, והמניעה הוא מחמת האגד, אע"פ שבסוף מיפסק האגודה במיתת פלוני או אביה, מ"מ נכנסה ממניעה למניעה, שהרי כשימות האב אין לה בית אב, וכשימות פליגי א"א שתבעל לו, אע"פ שמניעה השניה אינה מחמת אגד של הבעל, מ"מ כיון שתחילתו הי' מחמתו ונתגלגל ממניעה למניעה אין זה כריתות, משא"כ שלא תבעל לאבא ולאביך שתחילת המניעה לא הי' מחמת אגודתו, שהרי בלא"ה לא היו שומעים לה לבא עליה, וכיון שהמניעה הראשונה אינה מחמת התנאי הרי זה כריתות, משא"כ לפלוני שהדבר הי' תלוי ועומד אם תרצה תבעל לו, אלא שהתנאי מנעה הוי תחילת המניעה ע"י התנאי, ונכנסת ממניעה למניעה אין זה כריתות, ואין דומה אם יאמר שלא תאכלי בשר חזיר לעולם התם המניעה הראשונה מחמת התנאי כי תלוי ועומד אי בעית אכלה ולקיא. והיא נמנעת מחמת האגוד. ואין זה כריתות. ולדעתי הדברים פשוטי' לכל מבין, אך יען ראיתי מר גיסי בנה דיק על תשובת הראנ"ח (סי' ו'). ואני אומר אי דייקינן הכי. לא תנינן, ולפי הענ"ד האמת כנ"ל: