תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קכ״ז סימן י״א

עיי"ש. מ"מ נחזי אנן בסברת הראב"ד שלא השיג על הרמב"ם אלא ביקש ראיה ומנין. אבל הסברא בעצמה ישרה בעיניו. והיינו כי באומר ע"מ שתתן לי י"ל דלהרווחה דידיה קמכווין. ולזה מועיל מחילה והריני כאלו התקבלתי. אלא אנן חיישינן דלצעורי דידה כיון. ולזה אין מחילה מועיל זולת שמוחל גוף התנאי דלצעורה. אבל מחילת נתינת הממון אינו מועיל. עיין גיטין (דף ע"ד ע"ב) ובר"ן בשם רשב"א. והנה אנן סהדי כל שכיון לצעורה אין אדם רוצה לצער את חבירו ומה גם את אשתו בשעת מיתה. אדרבא רוצה אדם לנוח על משכבותיו ולמחול לכל מאן דצעריה ולא יצערו אחרים בגינו. וכאלו מחל הציעור להדיא בשעת מיתה אלא מכל מקום לא יועיל דדלמא להרווחה כיון ולא לצער אותה כלל. ואין בו עון אשר חטא. ולית כאן אנן סהדי. אמנם אם מחל להדיא דמהני לגבי הרווחת המעות. ושוב מת ומיתה מוחלת הצער. הרי היא מגורשת ובטל התנאי. זהו סברת הראב"ד. ועיין ר"ן פ' המדיר סוגיא דמומין, דס"ל לרמב"ם ולרוב הפוסקים לבד מרשב"א דעל מנת יכול למחול. עיין ב"ש (סי' קמ"ג סק"ט):