תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קכ״ו סימן ל״ג

והנראה בזה דיש להסתפק לדרך זה דאמדינן דעתיה שמקפיד רק על הנעשה בעוד אגודם קיים, מה דינו אם מת ונפלה קמי יבם, ויש בזה להימין ולהשמאיל, די"ל כיון דכבר הפריד המות בינותם ואינה אגודה ביה עוד, אינו מקפיד עוד, וי"ל כיון דאף דבו אינה אגודה מ"מ מחמתו עדיין היא אגודה מש"ה עדיין יש לקפידא מקום לחול, ומעתה לא תיקשי קושיא זו, די"ל כצד השני, דכל שאגודה מחמתו עדיין התנאי קיים ושפיר הוצרך הגמרא לחדש סברא זו דלא ניחא ליה וכו' ואומר עוד, שלא לבד שלא יהיה קושיא עליהם מסוגיא זו, אלא דיהיה עוד קצת ראיה, משום דדברי המקשן מוקשים לכאורה, דהא ע"כ או דאכתי לא אסיק אדעתי' סברא דלא ניחא, או דאסק' אדעתי' אלא שרצה לפרש המתני' בכל גווני, בין זקוקה בין באינה זקוקה, ולצד הראשון יקשה הלשון שאמר מת וה"ה לחלה, שהוא על דרך מאי לאו, ולמה לא הקשה בחזקה, מת וכ"ש חלה, דהא אין אונס גדול ממיתה, ולצד השני יקשה דיהי' עיקר התירוץ חסר, והכי הו"ל למימר דילמא במת ונפלה קמי יבם דוקא דלא ניחא וכו', ואולם לדינם דהני רבנן ולדרכינו בו ניחא, די"ל כצד הא' דהמקשן לא אסיק אדעתיה סברא דלא ניחא, וגם רצה לפרש בכל גווני בין בזקוקה בין באינה זקוקה, ולהיפוך בצד זה באינה זקוקה לא היה קשה לי' מידי, דבזה ודאי אין מקום לטענת אונס כיון דמיתתו מגבלת הזמן וקושייתו היא רק מצד השני בזקוקה, דבזה יש סברא דעדיין התנאי קיים, כיון דעדיין אגודה מחמתו ושייך טענת אונס, ואולם בחזקה לא הי' יוכל להקשות, דהא אפשר לדחות, דהקפדתו רק בעודה אגודה בי' ממש לא באגודה מחמתיה להיבם, ע"כ הקשה רק דרך מאי לאו מת וה"ה לחלה, דמסתבר יותר דכל דאגודה מחמתיה נמי יש עדיין קפידת התנאי, והי' מוכח דאין אונס, והתרצן יכול הי' לדחות לומר לא מת דוקא דעבר זמן התנאי, אלא דאמת קמשני, דכל דאגודה מחמתיה עדיין זמן התנאי לא עבר, ומכל מקום הוי גט משום לא ניחא ליה: