תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קכ״ו סימן כ״א

דאולם ליתן לדינם מקום מוצא, הנה לדרך השני י"ל משום דהוי קשיא להו האי דגיטין (דף פ"ג ע"ב) ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות, וקשה למה הוצרך למתני במפרש לעולם, הא בל"ז בשוא"ת סתמא לעולם משמע. ואולם אם נאמר שכל המתנה דעתו רק לכל אותן הימים אשר עודו חי. שפיר אין דין זה מתקיים אלא במפרש לעולם. דאל"כ שפיר היו כריתות כיון דאם ימות המגרש תהיה רשאה לילך, וכקושי' הה"מ עליהם מן ע"מ של"ת יין כל ימי חייכי, אך כיון דפירש לעולם, על כרחך כוונתו לעולם אף אחר מיתתו, וא"ת אם כן תקשה סיפא דהך ברייתא דקתני על מנת שלא תלכי לבית אביך עד ל' יום הר"ז כריתות, ולמה לי דיפרש שלשים יום, הא סתמא נמי הוי כריתות, ובתשובת בן לב הלא בספרתו (ס"א עלה ס"ה סוף עמוד ד') חקר על דין תנאי סתמא בשוא"ת אם הוא לעולם או כמפרש יום א' דמי [ולא הביא דברי הה"מ שהבאנו לעיל דלכעולם דמי] והקשה דיוקא דרישא דהך ברייתא אסיפא, דברישא משמע דיוקא לעולם הא סתמא הוי כריתות ובסיפא משמע איפכא. וטרח בזה הרבה ולא ישבו. והרי לדברינו ג"כ יקשו הדיוקים אהדדי. וכיון דקשיא רישא לסיפא לא דייקינן מיניה מידי. זה לק"מ. דבשלמא כשאנו מקשים על הרישא דליתני סתמא שפיר מקשינן דהרי יהיה זה בעצמותו מה ששונה התנא עתה, והוא דתנאי עולמיי אין זה כריתות דגם סתמא הוא תנאי עולמיי. אבל בסיפא אין זה קושיא, דנהי דהדין אחד דהוי כריתות גם בסתמא וגם עד ל' יום עוד במכ"ש משתמע מיניה דזמן ממילא קאתי, מ"מ אין זה ממש מה דקתני עכשיו דאלו במתנה עד ל' יום הזמן יביאו לידי כריתות, ואלו במתנה סתם, מיתת הבעל הוא שמביאו לידי כריתות ודרך התנא כששונה דין והפכו שישנה אותו גם בענין והפכו ושיהי' החתימה מעין הפתיחה וכשמתחיל כל ימי חייכי אין זה כריתות. והיינו אם חיי המתגרשת מגבילים התנאי. קתני בסיפא כל ימי חיי וחיי פלוני. היינו הפכו שחיי המגרש או חיי אחר זולתה מגבילים והכא דהתחיל לשנות לעולם. והיינו בהתלות התנאי בזמן בלתי קצוב נופל עליו לשנות הפכו אם תלה התנאי בזמן קצביי. אמנם הבן לב כשחקר אם סתמא הוי לעולם או ליום א' שפיר הקשה כיון דסתמא הוי או זמן עולמיי או קצביי. א"כ ליתני אותו או ברישא או בסיפא ויהי' זה עצמו מה דקתני עכשיו: