אולם לדרך השני נאמר דזה שאנו אומדין דעת המתנה שהקפיד רק על הנעשה עודם בחיים, הוא במתנה סתם, או גם במגביל זמן, אלא שמ"מ אפשר יהי' לעבור על התנאי בזמן זולת זמן, כגון ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני, דאפשר דתשתה אחרי מותו. ומש"ה הוצרך הזמן לאמרו למען ישמע ממנו דלאחר מות פלוני תהי' רשאה לשתות. בזה אמרינן דעוד זמן הי' בלבו מה שלא פירש, והיינו אם תשתה קודם מותו, וכאלו התנה ע"מ שלא תשתי כל ימי חיי פלוני כשאני חי, אבל באומר כל ימי חייכי, דאין מציאות לעבור על התנאי זולת הזמן דאין מעשה אחר המות, א"כ א"א לומר דדעתו הי' רק אם תשתה בעודו בחיים, דא"כ למה הזכיר כלל כל ימי חייה, ואם לומר אם תהיה אסורה לעולם, הא כל תנאי שהוא בשוא"ת גם בגט סתמא לעולם משמע כדאיתא בהה"מ ובלח"מ (פ"ז מאישות סוף הלכה א'). אלא ע"כ באמרו כל ימי חייכי רצונו לומר בזה, כל הימים אשר את חי אף לאחר שאמות אני:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קכ״ו סימן י״ט
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.