ואף אם ננקוט כדעת רומפכ"ת דבע"א מעיד אחר שנשאת פלגינן דבוריה דא"נ על למפרע ונאמן על להבא, ה"נ י"ל ג"כ בב' עדים המעידים בשמו, דאף דבב' עדים ל"ש לחלק בין למפרע ללהבא, היינו דבודאי מאמינים כל מה שאומרים, היינו. שע"א אמר כן לפניהם קודם שנשאת דמת, אבל מ"מ אנו דנין על עדות הע"א דעדותו מתקבל ונגמר עתה בשעה שמעידין בשמו, והוי כאלו הוא בעצמו מעיד עתה שמת קודם וגם ידענו שאמר כן מקודם חוץ לב"ד, מ"מ כיון דאמירתו חוץ לב"ד לא מקרי הגדה, ובמה דמתקבל בב"ד דהיינו אחר שנשאת אין מאמינים למפרע רק מכאן ולהבא, ומה בכך דאמר ידענו כן מקודם, הא אמירה זו לית בה ממשא ולא נגמר עדותו רק בשעת הגד' בב"ד עפ"י עצמו או עפ"י ב' שמעידין בשמו, והוי כמעיד עתה שמת מכבר, דפלגינן דיבורו:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קכ״ד סימן י״ד
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
