מ"ש רומעכ"ת ני' על דברי שכתבתי לדון דאף ב' עדים מעידין ששמעו מע"א מכבר שמת בעלה כיון דלא נתקבל עדותו דהאחד בב"ד הוויין עד מפ"ע והדרא לספיקן אם עדותו של ע"א ועמפ"ע האמינו רק להתיר האשה, אבל לא בבאין אחר מיתתה להתיר הבנים, וכן בבאין בחיי' לאחר שנשאת הדרן לספיקן אם ע"א ועד מפ"ע מהימן כיון דל"ש דייקא, וע"ז כתב רומ"פ הגאון ני' דא"כ ב' עדים דמעידים אחר שנשאת ששמעו אז מפי ע"א שמת פלוני שא"נ להתיר הבנים למפרע ונאמנים על להבא, א"כ למ"ד דלא פלגינן דיבוריה גם על להבא לא יהיו נאמנים, גם כיון דב' נאמנים לעולם על למפרע מה"ת יהיו הבנים ממזרים, דבשלמא בע"א א"נ למפרע דזמן מיתה לא עבידי לאגלויי אבל בב' שאמרו ששמעו אז שמת מה"ת מועיל עדותן להבא ולא למפרע, עכ"ד:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קכ״ד סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.