תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קכ״ב סימן כ״ז

ולענ"ד לק"מ דודאי אין שום סברא לחלק בין דחק והפ"מ דלא נתנו חז"ל גזירתם וסייגיהם לשעורין אא"כ איכא עכ"פ דעת יחיד דפליג, דמעיקרא התנו כך בתקנתיהם דבשעת הדחק יש לסמוך על היחיד שהי' דעתו להתיר לגמרי נוכל לסמוך עליו בשעת הדחק מיהת, אבל בלי שום דעה להתיר לא עלה ע"ד לעולם להתי' שום איסו' דרבנן ואפי' מקמי הגזירה לא עקרינן תקנתא דרבנן, א"כ צריך להבין בעובדא דהיתלו מה השיבו לר"א שעת הדחק הי' מה בכך ועל מי סמכו להתיר איסור בשעת הדחק, בשלמא רבי סמך על ר"א שדעתו להקל אפילו בלא דחק, אבל בהיתלו על מי סמכו, ע"כ נלענ"ד כי אז בעובדא דהתלו שהיו רבותיו של ר"א ורבנן, ואז הי' עדיין מחלוקת הראשונה שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן ולמאי דלא ידע ר"א שהוא שעת הדחק הי' סבר משום דעברו עליו ג' עונות התירו, וא"ל שעת הדחק הי' וסמכו על היחיד דעת שמאי הזקן דכל הנשים דיין שעתן, ולפי"מ שכתב הרשב"א ע"פ הבנת רמ"א וש"כ הנ"ל דבעי תרתי למעליותא דחק והפ"מ והכא אמרינן ב' לישנא או שנת בצורת או דאפיש בטהרות הכא הי' בלא"ה מעליותא אחריתא שעברו ג' עונות וסמכו בשעת הדחק ע"ד שמאי נגד יחיד במקום רבים דרבנן, וכ"ז בעובדא דהיתלו, אבל בחיי רבי דכבר נתבטלו דברי שמאי והלכה רווחת בישראל דכל הנשים בעו מעל"ע אין לעשות שום סמיכה משמאי, ושוב הוי דעת ר"א בפסקא ג' עונות כדעת שמאי בעובדא דהיתלו וסמך עלה רבי בשעת הדחק דהיינו בשני בצורת, מיהו לכתחילה לא הוי עביד עובדא אע"ג דבהיתלו עבדו לכתחילה משום שהיו תרתי למעליותא שעת הדחק ופסקה ג' עונות אבל הכא לא הוי רק חדא למעליותא שעת הדחק, אין לסמוך על היחיד לכתחילה בלי הפ"מ, אלא בדיעבד דכבר עבד עובדא ואיכא משום כבוד חכם שהורה וכבודו הוי כמו הפ"מ, וכבר הארכתי בזה במק"א: