תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ק״כ סימן ו׳

מ"ש מעכ"ת דאין תועלת בהמצאת חשש זו לדינא דהרי בעצמי כתבתי דלדעת העיטור דאין בו פסול לעז גם ריעותא לא הוי, ולאינך פוסקים בלא"ה הגט פסול אם נדמהו לשם דירה, ימחול מעכ"ת ני' הלא כתבתי דמזה י"ל דאין לנו סמך מדעת בעל העיטור, די"ל דאף להעיטור מדינא דהש"ס אף ע"י שליח כשר ול"ח לאחר. מ"מ מודה העיטור דלאחר שנתפשט עתה ההלכה לפסול הגט מדרבנן בשינה שם אביו ממילא הוי ריעותא מדשינו בו מה שהב"ד פוסלים, וחיישינן לאחר, גם אפילו בלא דברי לחוש לאחר ואף בלא שליח אם נדמהו תוספ' תואר לוי לשינה דירה אין לנו סניף וסמך מדעת העיטור, די"ל ג"כ מכח דעתה נתפשט הדבר דבתי דינים נוהגים לפסול עכ"פ משום לעז, יהיה הפסק לנכון או לא, מ"מ כיון דהב"ד דנין לפסול משום לעז ממילא צריכים העדים לדקדק עליו, ואכולה מלתא מסהדי, ואף דלא מקרי פסולי עדות וכמ"ש מעכ"ת, מ"מ מודה רומפ"מ דמ"מ הוי פסול בגוף השטר כיון דחתמו אשיקרא, ממילא גם להעיטור פסול גט כזה לדידן, דע"כ לא מכשיר העיטור בשינה שם אביו אלא מדינא דהש"ס דלא מסהדי כלל על זה כיון דאין בו פסול, אבל עתה דנוהגים בבתי דינים לפסול משום לעז, לו יהא דההוראה אינו עפ"י דין, מ"מ כיון דידעי העדים דהב"ד יפסלו אותו ופסולו דהשטר תלוי בו לדעת הבתי דינים, בודאי אכולה מלתא מסהדי ופסיל גם להעיטור. כן נראה לעניית דעתי ידידו הנאמן: