ומ"ש ידידי מעכ"ת דמדברי הרמב"ם מבואר דשינה שם עירו בטל מדאורייתא, זהו ודאי ברור, אבל מדברי הרא"ש לא נראה כן, דהרי מבואר בב"י (סי' קכ"ט) דדעת הרא"ש פ' השולח והטור כדברי תוס' דשינה שמו דמתני' היינו דכתב שם דיהודה בגליל ופסול רק מדרבנן, ומבואר בהרא"ש פ' השולח בלשונו דהטעם דמקרי שינוי לבני אנשי המקום שעומדת שם כי יאמרו שאינה מגורשת כי אינם יודעים שיש לבעליהן שם זה במקום אחר וכו' ואם תבא האשה לגבות מנכסיו או להנשא באותו מקום יאמרו שאינה מגורשת, מלשון זה משמע להדיא דמשום חשש הרואים שיאמרו אינה מגורשת פסול רק מדרבנן, וא"כ משמע דה"נ בשינה שם עירו למ"ש הרא"ש דפסולו רק משום הרואים, משמע דפסולו רק מדרבנן דהא כייל בחד בבא עם שינה שמו דמיירי ע"כ שם יהודה בגליל דפסול רק מדרבנן, וכן מברייתא דמודים חכמים לר"מ משמע דשינה שם עירו פסול רק מדרבנן, ואף די"ל דשינה שם עירו מיירי ג"כ רק בכה"ג דכתב שם דיהודה בגליל מ"מ מלשון הרא"ש משמע דביסוד שינה שם עירו ממש פסול גם כן רק מפני הרואים, וכן בההיא דתשו' הרא"ש בשינה שם אביו דמיירי בשינה לגמרי, וכתב הטעם מפני הרואים דמשמע דדמי למתני' דשינה שם עירו, וכיון דמתני' מיירי בפסול דרבנן גם שינוי שם אביו פסול רק מדרבנן, וא"כ אדרבא משמע בהיפוך בשינה שם אביו ושם עירו פסול רק מדרבנן:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ק״כ סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.