תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קי״ז סימן ז׳

הן מהלשון דהא מסיים מחמת שכתבו בשטרות כהן ומשמע לא משום פסול בלא כתבו, א"ו כדהבינו כל האחרונים דבריו דאך מצד הסברא מדמשמע ליה משם דאף בימי האמוראים כתבו כהן מסתבר ליה לעיקר שיפסול בחסרונו כמו בשינה השם, והן מצד עצמות הפי' דליתא ממ"ש וא"ת דאין השטר נפסל אם לא כתב כהן אמאי אמרינן אין מעלין סברא הוא דמעלין דמסתמא ידעו העדים בבירור שהוא כהן דאל"כ למה חתמו דהלוה כהן כיון דלא ידעו ברור דהוא כהן, אע"ג דהוחזק לא היה להם לכתוב כיון דאין השטר נפסל בלא כ' שהוא כהן א"ו וכו', ודבריו תמוהים דמה בכך דאינו נפסל בלא כ' כהן, ולמה לא יחתמו אף דאין בקיאין ביחוסו אחרי שעולה לבה"כ, א"ו דלא מוכח מפירוש הרמב"ן נגד דעת תוס', לזה מוכיח נמי מהר"ן, דהרי בכתובות מסיק אחר פי' תוס' אבל הרמב"ן פי' וכו' ואלו בגיטין מעתיק התוס' אות באות ואם נימא דפי' הרמב"ן מוכח בהיפוך, וכי היה שותק מלהביא לחלק בעיקר הדין, א"ו כמ"ש, באופן דנקטי לפום משמעותם דגט זה כשר אליבייהו, ולא מצינן חולק רק דעת הר"א ווינא דמבואר בש"ע דבמקום דחק ועיגון ל"ח ליה ומבואר בג"פ דהיינו אפילו אם עדיין לא ניתן: