א"כ לכאורה הדין דיכול לגרשה בע"כ כמ"ש הרמ"א (סי' קט"ו ס"ד). ולענ"ד אין דברי הרמ"א סובבים בדוקא על סיום דברי המחבר, דמיירי באתרו בה אלא דהוא מלתא באפי נפשה דלענין גרושין לא תליא בהתראה דהנה בתשו' הרא"ש בדין נכפית כתב באמצע דבריו, וכי סבור אתה שר"ג עשה תקנה בעע"ד, ובשו"ת הרשב"א (סי' תקנ"ד) כתב וז"ל איברא כה"ג ח"ו שלא יתקן הרב ז"ל שלא יגרשנה בע"כ וכו' ואפילו את"ל דהוא רק מדת חסידות וכו' ואיך יתקן הרב שלא יתנהג במדת חסידות עכ"ל, א"כ ממילא בעוברת ע"ד דאיבעי' דלא אפשטא אם רצה לקיימה אם רשאי ופסקו הפוסקי' להקל אבל מ"מ כתבו רוב הפוסקי' דמצוה לגרשה ומשמע ודאי דהאיבעי' אף בלא התראה, דלענין איסור לא תליא בהתראה דהרי רצו לפשוט בסוגיא מהא דב"ד מקנין וכו' ועבדי ב"ד מידי דדלמא לא ניחא ליה לבעל, הרי דההוכחה דאף בלא קינוי א"י לקיימה ולא מחייבין אותו בקנויי' מידי (מזה תמוה לי על תוס' יבמות (דף ל"ת ע"ב) בתירוצם הא' ורש"י ותוס' ר"פ ארוסה דאל"כ לפ"מ דבעי לאכוחי דאין יכול הבעל לקיימה למאי ב"ד מקנין לה, הא בלא קינוי גם כן תיאסר וממילא תפסיד כתובתה, כיון דגרמה בסתירתה לאסרה עליו, ולתירוצם ב' ביבמות שם ניחא, דבארוסה מדין עוברת ע"ד אתינן עלה, כיון דלא יהא בידה לברר, א"כ י"ל דב"ד מקנין לפסלה מכתובתה דעוברת ע"ד אין מפסדת כתובתה אלא בהתרו, ומה דדחינן לעיל על האיבעי' דהתראה דארוסה מקנא לה לאוסרה, היינו לפי הצד דיכול לקיימה וצריך עיון] א"כ ממילא בלא התראה הוי ג"כ מצוה:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קי״ד סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
