תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קי״ג סימן י״ח

ואם היה כן, היה מקום לצדד ולומר בנ"ד אף בלא התירוה מ"מ י"ל כיון דנתקבל עדות השני ונגמר העדות שוב א"י לחזור כמו כל עדים שנחקרו עדותן בב"ד אע"פ דלא נגמר הדין א"י לחזור ולהגיד אמנם אחר העיון נראה, דדברי הח"מ נכונים, דודאי אין ספק לחלק בין התירוה או לא לענין אם מקרי חוזר ומגיד, כיון דסוף סוף הראשון לא העיד בב"ד ודברי הריא"ז י"ל כך דס"ל דמיד שאמר כן חוץ לב"ד כיון דנאמן בעדותו הדין דא"ח ומגיד כדהיה ס"ל להר"ן בתחילה, אלא דקודם שהתירוה אף דבהגדה שניה אין שם עדות עלה וא"ח ומגיד, מ"מ נאמן לסתור דבריו הראשונים מדין מגו דהיה יכול לומר לא אמרתי לה כן דבזה בודאי היה נאמן כדין כל מכחיש קודם שהתירוה, ועי' תוס' כתובות בסוגיא דאנוסים היינו, דהתם לא מהני מגו דפרעתי דהוי מגו במק"ע, והיינו כיון דבהגדה שניה לאו שם עדות עלה ממילא המגו הוי במק"ע על מה שהעידו תחילה, אבל בהתירוה י"ל דס"ל להריא"ז דלא כהרמב"ן. דאף באמר משמו הוי רק כהכחשת עד דעלמא דלא מהני אחר שהתירוה וי"ל דס"ל אפילו עד כשר נגד האשה הבע"ד עצמה א"כ כדעת הנ"י (הובא בח"מ סי' קע"ה) וא"כ ליכא מגו אלא דבאת לדון מכח הגדה שניה דבזה אינו מוכחש מהראשון, דהא אמר שקר הגדתי, בזה אנו דנין דלא מקרי הגדה דא"ח ומגיד אם כן לשיטת הר"ן דבאומר מפיו הראשון נאמן גם בהתירוה אם כן גם בהתירוה הוי מגו, מש"ה כ' הח"מ שפיר דגם בהתירוה נאמן לומר ששקר הגדתי: