תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ק״ו סימן ג׳

מה דיצאתי לדון בכחא דהיתר' דאף דפסקינן בכיעור וילדה ליב"ח דמתסרא לבעלה, וכן חוששין להולד מ"מ י"ל דבדיקת האם מהני להכשיר הולד, דדוקא לגבי נפשה לא מהימנא, דכח ריעותא גדולה כזאת הוי כמו ספק בלא חזקה דכשרות, משא"כ לגבי הולד, מהני ברי בלא חזקת כשרות כדכ' הה"מ (פט"ז הט"ז מהא"ב) וע"ז כ' ש"ב מעכ"ת נ"י דיש לחלק דוקא בההיא דהה"מ הוי ברי טוב, אבל בנ"ד ע"ז אנו דנין דלא מחשיב ברי כלל, דבכיעור ל"א דאשתהי עכ"ד. לענ"ד הרי הה"מ כייל לן בקבא רבא היכי דבלא דבורה הוא ספק ממזר מהימנא, וה"נ בנ"ד הרי ברור דאף בלא נבדקה האם לא הוי הולד רק ס' ממזר, וכדדייק לישנא דהרמ"א וחיישינן ליה, והך ספיקא דמספקינן לדינא אם במקום כיעור מחזיקינן דודאי לא אשתהי דלא מצינו בזה ס' דאיבעי' ולא ס' דדינא במחלוקת הפוסקים, א"ו דכך הוא בירור הדין דבכיעור ואיחור הלידה מספק עלינו אולי זינתה או דאשתהי, וכיון דעכ"פ אנו מסופקים במעשה ודיינינן דאפשר דאשתהי ממילא מהימנא בדיבורא דכך הי' המעשה. וביותר דלפי דברי הב"ש בדעת הטור והמחבר דבבעל אומר אינו ממנו ואינה לפנינו דהוי ממזר ודאי ולא תלינן בנכרי, ובתר דבריו גריר גם ש"ב מעכ"ת נ"י א"כ יש ללמוד בק"ו דהרי התם הברי גרוע מאד דהא בלא הברי היינו מחזיקים ההיפוך בודאי ואעפ"כ מהימנא, ק"ו בכיעור ויב"ח דבלא דבורה מספקינן עכ"פ שמא אשתהי תו כתב ש"ב רו"מ בשם כבוד מר אביו א"ד הגאון ר' ליב נ"י דהא במקור הדין בתשובת מהר"ם מבואר דמיירי בטוענת ברי, חס לי' לזרעא דאבא להעלים עיני במקור הדין דעסיקנא ביה אולם כך הי' כוונתי דשיעור דברי הר"ם כך הם, ובנדון זה אלו הי' ע"כ כל אפין שוים שאסורה לבעלה, [והיינו אפילו בטענת ברי לגבי נפשה לא מהימנא] דכיון דיש ע"כ ויב"ח, בכי הא לא אכשר רבה תוספאה, היינו דהא דאכשר רבה תוספאה ומשמע אף בלא בדיקת אם, באמת לא אכשר במקום דאיכא ע"כ דבזה הוי ספק מעליא אם זינתה, וממילא לגבי נפשה אפילו ברי לא מהני אבל בנדון דמהר"ם מעולם לא דן על הולד לפסלו, רק בדינא דידה, ושפיר י"ל דבאמת בעובדא דמהר"ם יש להכשיר הולד ע"י ברי דידה, אלא דרבה תוספאה דאכשר הולד בסתם ע"ז אמר הר"ם דלא איירי בכיעור גם מה שדנתי להתיר מכח ברי וס"ס, ספק מבעלה וס' מנכרי וכתבתי דאף דהב"ש (סי' ד') כתב דפרוצה ביותר מוכח דלא מספקינן בעכו"ם, היינו הב"ש לשיטתי' דמקילין בס"ס לכתחילה ביחוסי קהל, אבל להב"י דמחמירין בס"ס ליכא הוכחה ושפיר י"ל דהוי ס"ס וממילא בצירוף הברי מהני הס"ס, בזה כתב ש"ב נ"י דיש למידק בנ"ד אפכא, כיון דהרש"ל והפרישה והט"ז והב"ש סבירא להו דמקילין בס"ס לכתחילה ע"כ מוכח מפרוצה ביותר דלא מספקינן בנכרי והאריך בזה. הנה גוף דבר זה נכלל בדבריי שאמרתי דלהב"ש לשיטתיה מוכח שפיר, וממילא לכל העומדים בשיטתיה לענין קולא דס"ס ביחוסי קהל מוכח כן דלא מספקינן בנכרי, אלא דבגוף הענין לכאורה יפה דיבר ש"ב הרב נ"י כיון דלרוב האחרונים ס"ל כהב"ש יש לפסוק כוותייהו ולמנקט דלא מספקינן בנכרי וביותר במ"ש ש"ב נ"י דאין לצרף דעת הט"ז למאי דס' הא דפרוצה ביותר הוי ר"ב מאחרים, לכאורה י"ל דמ"מ מוכח שפיר, דהרי כל יסודו דהט"ז דהא דכ' תוס' דלשמואל מהני בדיקת אם משום דליכא ר"ב מאחרים א"כ יקשה לשמואל אמאי לא ישא בת דומה הא הוי ס"ס, אע"כ דליכא ספיקא בעכו"ם אולם, י"ל דכוונת ש"ב רומעכ"ת דבדשמואל בודאי י"ל דמיירי רק לישא לכהן, וכדמוכח לכאורה לומר בדברי רש"י בסוטה, שכתב וזו באה מטפה פסולה דשמא לכותי או לממזר, והרי שמואל דהוא מרא דשמעתא ס"ל דעכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד כשר רק ממה דנקטי הפוסקים לדינא דפרוצה ביותר חוששין לבניה, דמשמע אף לחששא דממזרת, מזה מוכח דלא מספקינן בעכו"ם, וע"ז כ' ש"ב נ"י דלהט"ז לשיטתיה ליכא הוכחה: