מ"ש רומעכ"ת נ"י ליישב הערה דידי, דמנ"ל להרא"ש לחלק בין ראיית הבעל הכיעור לעידי כיעור, דכוונת הרא"ש דבראיית הבעל הכיעור אפילו בלא קול אסורה לו ומצוה לגרשה עכ"ל, לענ"ד בממנ"פ אם נידון דיסבור הרא"ש כמשמעות דברי הרמב"ם דכל דמתסרא רק על פיו אין כופין להוציא א"כ אפילו באומר ראיתי דזנתה כן ומאי איריא דנקט הרא"ש בראיית הבעל הכיעור הו"ל לאשמעינן ביותר בראיית הבעל שזינתה ואי דבאמת בכה"ג בראיית שזנתה כופים אותו א"כ הרי דלגבי דידיה דבוריה כק' עדים דמי א"כ דלמא ה"ה בראיית הבעל הכיעור וקדל"פ, והא דקיימינן ב"ד בעדים הוא דמפקי היינו ה"ה ע"י דיבורו כק' עדים דמי כמו בהודה שנטמאת:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ק״א סימן ל״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.