וראיתי בשו"ת פני אריה (סי' ל"ג) ונראה דעתו דכוונת הרמב"ם דהב"ד מורים דאסורה לו אלא דאין ב"ד עושים מעשה כפייה ואף לדונו בידי אדם לכופו שלא לבא עליה, ולא משום גט מעושה דאף הכפיי' שלא לבא עליה אין עושים, שכך באה הקבלה, ודברי הרמב"ם והרי"ף עולים בקנה אחד עיי"ש, וזהו תימה בעיני, דאם מדינא אסורים לו איך מניחין אותו לעשות איסור, עכ"פ בכיעור לחוד משמע מדברי הפוסקים הנ"ל דליכא איסור רק מצוה לגרשה, ואין מורין לו איסור רק שמהראוי לבעל נפש לעשות כן, וכההיא דא"י אם נתחייבתי דמשמע לא דהב"ד אומרים דחייב אתה אלא שאנחנו לא נרד לנכסיו, אלא דמורין לו דפטור אתה רק כדי לצאת י"ש טוב לך לשלם, וגם הרמב"ם לא כתב בכיעור ובעוברת ע"ד הך לישנא דחייב להוציא ואסור לבא עליה כדכתב גבי ראה אשתו שזינתה:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ק״א סימן כ״ה
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.