מ"ש מר להסכים עמי בכוונת הר"ם, דמ"ש תחילה דאף במהימן לע"א בכיעור לא מתסרא מיירי בכיעור לחוד, ולבסוף בילדה ליב"ח דמיירי מיניה, וכ' מר הטעם פשוט דהאמנת כבי תרי אינו פועל אלא מה שעדים פועלים, ומריש דיבר לפי משמעות הלכה אליבא דתוס' ור"י, דברי כבודו נ"י אינם מספיקים, דמשמע דריש דבריו לא קאמר רק אליבא דתוס' ור"י אלא אף להשאלתות, דהרי כ' בע"א של כיעור לא מתסרה אף במהימן ליה כבי תרי, אמנם אם יש עדי כיעור כגון הני דפ"ב דיבמות וכו' מבואר דכוונתו דבע"א בודאי לא מתסרה רק בב' עדים תליא בפירוש הסוגיא להשאלתות ולהר"י ור"ת, ובודאי זהו עיקר קושיית הרמ"א ומה דרציתי לומר, היינו באופן זה דע"א ומהימן ליה לא אלים כב' עדים, אלא כראיית הבעל מש"ה בכיעור לחוד אף לר"י ור"ת לא מתסרא בע"א ומהימן כמו דלא מתסרא בראיית הבעל הכיעור, אבל בצירוף ילדה ליב"ח, אפשר דמתסרא בראיית הבעל בכיעור כמו בצירוף קדל"פ, ומש"ה מתסרא ג"כ בע"א ומהימן:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ק״א סימן כ״ג
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.