מ"ש ידידי רומפכ"ת בביאור דברי שו"ת הר"מ בארוכה, ויסודו דלהרמב"ם וכן להשאלתות בכיעור לחוד ובכל כיעורים דבירושלמי אסורה לבעלה ואין כופין אותו לגרשה, אלא דלהר"י ור"ת דפירשו דהא דאמרינן והלכתא כר' בקדל"פ היינו בקול לחוד בלא כיעור, ומדמיפשט ליה להש"ס דלר' בקול תצא, ע"כ דקול גרע מכיעור, והוכיחו מזה דתצא היינו מרוכל, דאי מבעל הא אפילו בקול ל"ת, דלקלא בתר נשואין ל"ח, ומשמע דהוי הותר לגמרי ה"נ במכ"ש מכיעור, וגם מוכח כן דעתם מדלא ניחא להו לפרש עובדא דנואף דאיצטרך לטעמא דארכוסי ארכס, שלא יהא עכ"פ מצוה לגרשה, ולפ"ז ההיא דיוצאת משום ש"ר דאבדה כתובתה צ"ל ולדחוק דמיירי אחר התראה, וע"ז דן הר"ם בכיעור בצירוף ילדה ליב"ח גם ר"י ור"ת מודו להשאלתות, והיינו כי היכי דלהשאלתות בכל כיעור אסורה ואין כופין, ה"נ לדידהו בצירוף ילדה ליב"ח, ומוכח כן מדלא כ' רמ"א דינא דהר"ם בכיעור וילדה ליב"ח לענין איסור לבעלה, א"ו דגם להר"ם אין כופין, והאיסור כבר מסכים להרמב"ם דבע"כ נמי נאסרה עליו עד דמפסידה כתובתה בלא התראה כמ"ש הבית שמואל (סי' י"א סק"ו), זהו תורף דבריו הקדושים:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ק״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.