מה דנסתפק רומ"פ בזרק לה גט תוך ד"א דידה ברה"ר אם נפל שם אז מציאה אם קנתה כיון דהוי חצירה לענין הגט הוי ג"כ חצירה לענין המציאה, לא ידעתי אמאי נקט מעכ"ת ספיקו דוקא לענין ד"א ולא לענין ק' אמה והיא יכולה לשמרו, דג"כ מקרי חצירה להגט לרוב הפוסקים דקיי"ל כר"י ומדינא מגורשת, ואני הייתי על מבוכה זו להפוסקים דבמתנה ומכר לא תקנו ד"א, אם אז נפל מציאה אם זכה גם במכר ומתנה כיון דהוי חצירו למציאה זכה ג"כ במתנה ומכר, ודנתי עפ"י דברינו הנ"ל, דבפשוטו ודאי הדין דאם קדם ראובן לשמעון בד"א, והמוכר הקנה לשמעון בקנין הד"א דאין ראובן מעכב עליו, כיון דלגבי החפץ זה אין שייכות לראובן לקנות בד"א, וכמש"ל, וא"כ אם אז נפל מציאה בודאי הדין דשמעון זכה במכר ההוא, וראובן קנה המציאה זוכה ראובן בדינו דמי שקדם בד"א הוא קונה, והרי הדבר הזה כסותר אהדדי, כיון דאתה אומר דהוי חצר דשמעון לענין המכר, איך היא בזו הרגע חצירו דראובן לענין המציאה, ולומר באמת דזכה שמעון גם במציאה ומבטל כחו דראובן לא נראה כן מסברא, אע"כ דמדת חכמים כך היא בתקנתם דנתנו לאדם ד"א שיהי' חצירו לענין פרטי דברים, פעמים לדבר זה, ולדבר זה לא, אף ששניהם בב"א:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק צ״ו סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.