תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק צ״ה סימן ב׳

ונלפע"ד הצעירה שהדין עמה וכמו שאבאר, דהנה בש"ע סי' צ' סעיף י"ד מביא הש"ע אין הבעל רשאי למכור או למשכון מטלטלים של נצ"ב, ואם מכרו מה שעשה עשה. אך הב"ש בס"ק מ"ז מ"ח מביא רוב הפוסקים דהמכר בטל, וגם בס"ק נ"ב דמסיי' הב"ש גם מבואר לרוב הפוסקים נצ"ב אפי' בדיעבד המכר בטל וכו', ויהיה איך שיהיה אף להמחבר מ"מ לכתחילה אינו יכול למכור, ואפי' אין לו במה להתפרנס, וכמ"ש הב"ש ס"ק מ"ח ואפי' מכר לפרנסה והיא ג"כ נהנה מהם, מ"מ היא יכולה לערער ועיין ב"ש ס"ק נ"ג, א"כ לפ"ז הדין עמה שאין רשאי למכור כל הכסף וזהב מה שהכניסה לה. והנה הב"ש ס"ק מ"ז כתב וז"ל, ולדידן דאין פורטין שום דבר, רק מקבל עליו לשלם כך וכך, עיין סי' פ"ח אם שייך שב"א אבל מ"מ יכול למכור ולד שפחות ובהמות מלוג, והנה מדברי הב"ש הללו אין כאן הכרע דלדידן דאין פורטין דיכול למכור דאדרבה משמע מדמסיי' אבל מ"מ י"ל וכו' משמע דשם אין בירור דיכול למכור ובסי' פ"ח ס"ק ד' כתב משמע אפילו למנהג שלנו שאין פורטין מ"מ שייך שב"א בכלים שהכניסה לו, ויש לדמות לולד שפחה שאין פורטין בכתובה מ"מ שייך שב"א. גם משמע כו' מזה משמע דלדידן שוה בכל דבר לולד בהמה דשייך ביה שב"א, ואעפ"כ רשאי למכור: