נ"ל הא מסקנת דברי הב"ש הם פשוטים ונכוחים דמ"מ יבואו הפשוטים לתבוע הכתובה של אמם, וצריך הבכור לשלם ב' חלקים, וה"נ ממילא יאמרו הבנים לפרוע כתובת אמם הקודמת לפרנסת ומזונות הבת, ואדרבא הכא עדיפא דאפילו בלא נשבעה האם, יאמרו הבנים להתפרע תחילה כתובת אמם, כיון דשבועת אמנו לטובתינו נתקן, דהבא לפרוע מנכסי יתומים ואי אפשי בתקנת חכמים, וכמ"ש הב"ש בשם ש"י דהם קודמים לפרוע כתובת אמם נגד בע"ח אחר, אף דלא נשבעה אמם, או מטעמא דדינא דאין אדם מוריש שבועה לבניו אמרינן הבו דלא לוסיף ולא נאמר רק לגבי יורשים ולא לגבי בע"ח אחר דכלקוחות דמו, וכמ"ש התומים סי' ק"ח וה"נ לגבי פרנסת הבת, משא"כ לגבי בכור, דגם הוא מקרי יורש לגבי חלק בכורתו, ואמרינן לגביה אין אדם מוריש שבועה לבניו. כן נראה לענ"ד:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק צ״א סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.