וביותר יש לצרף ג"כ די"ל דעכ"פ כשתיקן ר"ג לא תיקן בנכפית, דלשיטתו דס"ל דנכפה באיש הוי מום גדול וכופין אותו להוציא, כמו דהובא בשו"ת הרא"ש כלל מ"ב בשמו, וז"ל רבינו גרשון מאור הגולה כתב בשו"ת דנכפה באיש הוי מום גדול וכופין אותו להוציא, ולשיטתי' מכ"ש באשה הוי מום גדול, א"כ עכ"פ תקנתו לא היה בנכפית, אף דידעתי שיש לדחות, מ"מ סניף מיהא הוי, בפרט בנ"ד דמבורר בעדים שהיתה נכפית מקודם ולא ידע הבעל, אף דקיי"ל בש"ע סי' ל"ה דנכפה שאין זמנו קבוע כמומין שבגלוי דמי, מ"מ כיון שנראה במוחש בזמנינו בתחילת הענין כשאירע פעמים ושלש אין הכל מבינים החולי אח"כ המשפחה מסתירים במה דאפשר למנוע ממנה מלצאת חוץ, וכאשר ידוע פה כאשר היתה כלה בבית החתן איזה שבועות, פתאום נפלה לאחוריה ושלחו להרופא אמר שהוא מהתכגדות האויר כשהחלון ופתח הבית פתוחים להדדי, וכאשר ידוע בבירור שלא היתה מוחזקת פה כלל בשם חולי נכפה, גם ידוע שקודם הנשואין נפל קטטות ביניהם, ובעלה התאמץ בכל האפשרי להפריד בין הדבקים, ולא עלה. בדעתו לטעון טענת מום:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק פ״ד סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.