תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ס״ד סימן ג׳

נ"ל פשוט דרשאי להיות דיין, דיסוד הדין דדייני חליצה לא יהיה בהם בעל מום, אין לו יסוד בגמרא ופוסקים, ומסתימת כל הפוסקים משמע דזה בכלל שארי דינים דהיכי דמהני ב"ד של ג' רשאים להיות בע"מ. אך בשו"ת הר"ם מינץ סי' כ"ט שכתב ג"כ תחילה דבפשוטו רשאים להיות בע"מ אלא דמ"מ יש להחמיר דדלמא חליצה חמיר בזה מדיני ממונות, ובאמת קשה לי מאד, דהא בסוגיא דיבמות (דף ק"א ע"א) אמרינן מדאיצטריך קרא למעט מומין ש"מ דאפילו הדיוטות א"צ להיות מנוקים מכל מום, וכיון דקיי"ל דבהדיוטות סגי רשאים להיות בע"מ, זולת דנדחוק דלס"ד הי' באמת מוכח דסגי בהדיוטות, וגם א"צ שיהיו מנוקים ממומין, אבל למה דדחינן שם ההיא לכדרב' הוא דאתי, י"ל דאף דקיי"ל בהדיוטות מ"מ צריך שלא יהא בע"מ ודוחק עכ"פ הוי רק חומרא בעלמא כמ"ש הר"ם מינץ אלא דיש להחמיר, א"כ י"ל דבחרש המדבר ואינו שומע דהוי ספק אי מקרי בע"מ, דמה דחשיב במתני' דבכורות פ"ז מ"ו והחרש, י"ל דמיירי באינו שומע ואינו מדבר כסתם חרש הנזכר בש"ס, וכאשר עמד בספק זה בתשובת נודע ביהודא ח"א חלק אה"ע סי' נ"ג, א"כ בחליצה יש להקל וזהו באינו שומע ממש, אבל בנ"ד דשומע עכ"פ בקול גדול בודאי אינו בעל מום, וכמ"ש ג"כ בתשובת נודע ביהודא הנ"ל בפשיטות גמור, וא"כ לית דין צריך בושש דמעכ"ת נ"י כשר להיות מדייני חליצה באין פקפוק: