תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק נ״ו סימן י״ט

מ"ש רומפ"כ נ"י על יסוד דידי דבאומדנא דמוכח דלצחוק אין ההכנות כולן עידי ראיה, דדלמא משום דלצחוק לא קבלה הקדושין, והרי בתשו' מיימוני דכתב שלא לסמוך על אומדנא לא מיירי בראו בידה, איני יודע כוונתו שם בזה דהא התשו' מיימוני כתב זה תחילת דבריו דלא סמכינן אאומדנא דלצחוק, והיינו אלו הי' החיוב שבזריקה ודאי נופל לאויר חצירה או לחיקה הזריקה הוי ראיית נתינה, דהא בזריקה זו ודאי בא לחצירה שהוא כידה, ואח"כ כתב באמת להתיר מטעם זה, דלא הי' דרך הכרח שיפול לחצירה [ומ"ש מעכ"ת דמשום ס"ס אתי עלה דדלמא לא נפל לחיקה ודלמא היה עשוי חיקה כטופרס, זה אינו, דמה ענין זה לס"ס, וגריע יותר משם אחד דספק רק אם יפול במקום שתוכל להתקדש בזה,] ועל זה אמר וכ"ש בצירוף דין האומדנא דלצחוק הי', ואני אומר רק היכי דנתינה היה ברורה רק נלקח ורוצה ליתן לה והיא הושיטה ידה, בזה דכיון דאיכא אומדנא דלצחוק יש מקום דלא רצתה לקבל, ולא היה נתינה כלל, ולא מקרי עידי ראיה: