אמנם יש לדון דנהי דבלשון הרי את לי הוי לשון קדושין מ"מ באמרה לא הבינה נאמנת, וברי"ו כתב דהוי ספק קדושין וא"כ אף בנ"ד פירשו לה דברים אף בלע"ז, מ"מ לא הבינה המכוון כפי דברי' שאומרת "דיא זאכע ניכט אנדערשט פערשטואנדען אונד קיין אנדערע גידאנקען אלז דורך צערמאכיא זיך פערפליכטעט האט איהם עוויג צו ליבען אונד קיין אכדערע צו הייראטען, דיא פערמליכע צערמאניא וועלכע זיא צו מאן אונד פרויא מאכט ווירד צו צייט שטאט פינדען' והיינו רק ענין התקשרות שדוכים כדרך קישור תנאים שלא תעשה שידוך אחר, והקדושין והחופה יהיה אח"כ כנהוג, ונאמנת במגו דלא פירשו לה הדברים דאמר לה בשעת נתינת הקנין סודר, וגם בלא"ה בלא המגו הא כיון דמוכחשת בעדים, ואנו באנו רק מדין שוי' אנפשה חד"א, וכיון דלדבריה בהבנתה להדברים אינה מקודשת, א"כ מעולם לא שוי' אנפשה חד"א:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק נ״ג סימן י״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.