תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ה סימן ח׳

אולם מטעם אחר יש לדחות קושיית הח"מ עפ"י מ"ש הרשב"א בהטמין עדים אחורי הגדר בשעת הקדושין והיא לא ראתה העדים יכולה לומר יודע אני דאין קדושין בלא עדים, וכוונתי לצחוק בעלמא, וכן פסק הגהת ש"ע שם ס"ג. וע"כ צ"ל הא דלא הוי דברים שבלב, היינו דגלוי לכל דלצחוק נתכוונה, דאלו לקדושין מעליא נתכוונה היתה מתקדשת בעדים, כיון דידוע קדושין בלא עדים לא מהני. א"כ ה"נ י"ל במקדש בע"א כיון דכל הרוצה לקדש קדושין מעליא מסתמא מקדש בב' עדים שיהיו הקדושין גמורים מש"ה כיון דקידש בע"א ניכר מחשבתו דלצחוק נתכוון לא מקרי דברים שבלב, ונראה דהח"מ אזיל לשיטתיה, דהחליט בסק"ח בהטמין עדים אחורי גדר אף במודית דלקדושין נתכוונה מ"מ לא מהני, כיון דהעדים היו סבורים להשטות נתכוונה לא מקרי עדות קדושין, והוי כמקדש בלא עדים עיי"ש, א"כ ע"כ מוכח דמקדש בע"א לא מקרי גלוי לכל להשטות נתכוון, דא"כ אף בשניהם מודים לא להוי קדושין, כיון דלפי דעת העד דלהשנות נתכוונו לא מקרי עד קדושין מש"ה יפה הקשה הח"מ דאף דטוענת להשטות לא להני דהוי דברים שבלב. אבל לסברת מהר"ם פאדווי וכפסק הגהת ש"ע דבהטמין עדים אם מודים דלקדושין נתכוונו הוו קדושין מעליא. ואעפ"כ אם לא נתכוונו לקדושין לא הוי קדושין מעליא, א"כ ה"נ י"ל במקדש בע"א דכל דלא מקדש בקדושין גמורים כראוי רגלים לדבר דלהשטות נתכוונו ונאמנים בכך: