תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ה סימן ו׳

נלענ"ד לדון להתיר, ויסודו בקדושין (דף ס"ה) אר"י המקדש בע"א אין חוששין לקדושין, ודעת רוב הפוסקים דהכי קיי"ל ואפילו שניהם מודים, זולת דעת הסמ"ג וקצת פוסקים חששו להחמיר דחוששין לקדושין, וכוותייהו פסק הרמ"א בש"ע אה"ע (סי' מ"ב) לחוש להחמיר שלא במקום עיגון, ודוקא בשניהם מודים, אבל בהכחשה אפילו הכחשת בע"ד סגי כמ"ש התה"ד, והב"ח הוסיף כי היכי דהכחשה מהני ה"ה אם מודה להעד אלא שאומר לצחוק בעלמא נתכוון ולא לקדושין גמורים הוי כמו הכחשה, והבינו הח"מ והב"ש בדעת הב"ח דכוונתו דנאמן להשטות נתכוונתי במגו דלהד"ם, ואם הוא טוען להשטות נתכוונתי גם היא מותרת, אלא דהם גמגמו לחלוק על הב"ח מתרי טעמי, החלקת מחוקק מפקפק דמה בכך דיש לו מגו ונאמן להשטות נתכוונתי, מ"מ לו יהא דהאמת אתו הא הוי דברים שבלב. וב"ש מפקפק דלא הוי מגו, דהי' צריך להכחיש להעד, כדאמרינן בההיא דנסכא דר"א, זהו תורף דבריהם: