תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ה סימן כ״ב

ההיתר הב' היותר פשוט ומספיק ג"כ להתיר המקדש בקרובותיה דדמי ממש לההיא דקדושין (דף י"ג ע"א) בחטף סלע מידה וקדשה בו דאינה מקודשת אא"כ שדיך תחילה או שאמרה הן, אבל בשתקה לא דיכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי, וכן באמר לה כנסי סלע זה שאני חייב לכי וחזר ואמר התקדשי לי בו עיי"ש, ועיין בהר"ן שם דאף דלא טענה אין שקלי ודידי שקלי מ"מ אינה מקודשת, וכן פסקינן בש"ע סי' כ"ח ס"ב, א"כ ה"ה בנ"ד אף אם אמת דהיא מסרה לו הטבעת, מ"מ לא עדיף מאלו שאלה לו להדיא הטבעת דיכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי, ואף למ"ש הר"ן פ"א דקדושין דאם הי' חייב לה ונתן לה סלע בסתמא ואמר התקדשי לי בו דמוקדשת היינו כיון דסלע זו אינו שלה דמלוה להוצאה ניתנה, אבל אם היה לה פקדון אצלו ואמר לה התקדשי לי בו נראה ברור דדמי לגזילה דיכולה לומר דידי שקלי, ודאי אם אמר לה תן לי טבעת שלך ואקדש אני לך בכה"ג מקודשת דאמרינן דנתנה לו במתנה שיקדש אותה בו, וכן באמר תן לי טבעת לקדש בו אשה, יש מקום לומר כיון דנתנה לו במתנה לקדש בו אשה הוי כשלו, והיא גם כן מתקדשת בו, אבל בנ"ד כפי המובא בשאלה שאמר המקדש סתם למי יש טבעת, ולא אמר לאיזה דבר צריך הטבעת, פשיטא דנותנת לו הטבעת דרך שאלה בעלמא, כמו שהעלה הגאון מוה' מאיר זצ"ל בספר גבורת אנשים (דף ק"ח ע"א) דהאומר לחבירו תן לי זה ונתן לו סתם דלא קנאו המקבל עד שיאמר במפורש לו לשם מתנה, וכ"כ בפשיטות המ"ל פ"ג מהל' אישות והשיג שם על המהרי"ט עיי"ש. [אולם בהר"ן קדושין דף ר"ח ע"ב כתב וז"ל דאי מעיקרו יהיב לה סתם הוא שלה מדין מתנה כדמוכח פרק שבועות העדות וכו' עכ"ל והיינו ממש כדברי המהרי"ט וצ"ע, ואף דיש לפקפק עדיין קצת כיון דיצא קול דנתקדשה. אף דנתברר לנו דאין ממש בקדושין דיכולה לומר דידי שקלי, מ"מ לא מבטלי קלא, כמ"ש בהגהת ש"ע אה"ע סי' מ"ו ס"ד דזמה"ז לא מבטלינן קלא, מ"מ נ"ל כיון דלהפוסקים דמקדש בע"א א"ח לקדושין בודאי אין להחמיר בנ"ד משום הקול, כיון דהקול יצא דנתקדשה בע"א והוי קול ושוברו עמו, א"כ עכ"פ אף דאנן מחמירינן לכתחלה לחוש לדעת הסמ"ג דמקדש בע"א חוששין, נוכל לצרף שיטת הפוסקים דמבטלין קלא, וכמ"ש האחרונים דמדינא קיי"ל דמבטלין קלא, א"כ בודאי ראוי לסמוך ע"ז במקדש בע"א: