תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ג סימן ח׳

והנראה לענ"ד דרש"י ס"ל דלשון חליצה פסולה ולא קתני אין חליצתה חליצה, משמע דבא לומר דשם חליצה עלה למפסל, ולזה ס"ל לרש"י דבחרש לא מבעי לס"ד דהטעם דלאו בני דעה אלא אפילו למסקנא דאינו בואמר ואמרה, והיינו דאי מטעם לאו בני דעה הי' מהני ע"י שהב"ד עומדים ע"ג ומורים לו לעשות חליצה דמקרי כוונה, אבל מ"מ מכח דאינו בואמר ואמרה מסתמא לא היו הב"ד מורים לו לחלוץ וממילא הוי חליצה בלא כוונה, דהא חרש בלא עומד ע"ג ומלמד אותו לאו בן דעה ולא מקרי חליצה כלל, אלא כיון דכוונה היא הוי שם חליצה עליה לחומרא מדרבנן משום מראית העין. ולזה ס"ל דאם ליכא אחר לענין מאי לימא דמקרי שם חליצה למפסלה, ויהיה רק למפסלה לחרש לייבם דדמי לחליצה ולמיקם עלה בלא יבנה ס"ל לרש"י כיון דמדאורייתא זקוקה לה לייבם ולא מפסלה עלה מדאורייתא, דהא בלא כוונת שניהן לא מקרי חליצה, לא העמידו חז"ל דבריהם לעקור מצות ייבום דאורייתא היכן דלא מצינו כן מפורש, לזה נקט רש"י דנ"מ במה דשם חליצה פסולה עלה ביש אח אחר דפוסלת בחליצה זו מלייבם דאפשר בתקנה דאורייתא לחלוץ להאח אחר, אבל בחרשת כתב רש"י די"ל בפשוטו דשם חליצה פסולה עליה למפסלה עליו לייבם דלא עברו בזה מצוה דאורייתא די"ל דמיירי בחרשת מעיקרא ולא היתה מקודשת לאחיו מדאורייתא ולא רמי' ליבם מדאורייתא, בזה העמידו חז"ל דבריהם לדונה בלא יבנה, וכדי שלא נימא דע"כ מיירי בפקחת ואח"כ נתחרשה, דאלו בחרשת מעיקרא כמו דכנסה אחיו ברמיזה כך הוא מוציא בחליצה ברמיזה, לזה כתב רש"י כדאמר לקמן פ' ב"ש, והיינו דמסקינן שם תיובתא דרבה דלא אמרינן בזה כשם שכנס ברמיזה ובחרשת מעיקרא ג"כ לאו בת חליצה, ושפיר י"ל דמתני' בחרשת מעיקרא והוי חליצה פסולה לגבי עצמה ואין לה תקנה עוד, כן נראה לענ"ד: