תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ג סימן ד׳

מ"ש מעכ"ת דטעמא דהב"י דלא בחר בתיקון הב"ח הנ"ל דאזיל לטעמי' דכתב בב"י בבד"ה כחד תירוץ דאף בלי כוונה כלל נפסלה על האחים, לפי ענ"ד הא חזינן דבשלחנו הטהור לא חש לזה, דהא בסעיף מ"ד כתב דמפסלה דחיישינן שמא כוונו, גם לו יהא דכן דעת הב"י, מ"מ כיון דבריטב"א ושארי פוסקים מפורש בלא כוונו כלל לא מפסלה מה"ת לחוש לזה, גם אף אם ינקוט כהב"י בזה, מ"מ הא בפשוטו כמ"ש הנ"י דבכוון א' מהם מפסיל משום מראית עין, ה"נ להב"י בלא כוונו שניהן, וכיון דמשום מראית העין לא קלשה זיקה ולא צריך חיזור כנ"ל, ולזה לענ"ד אם עושים כהב"ח אין כאן בית מיחוש לחיזור דרבנן, ובפרט דהרבה פוסקים לא פסקו כלל דין חיזור, עיין תה"ד סי' רכ"א ובתשו' ב"י סי' ו' ובתשו' מהר"י אדריבי סי' קס"ג וכיון שכן עדיף יותר חליצת ב' רגלים זה אחר זה מחליצת שתיהן בב"א כמ"ש בתשו' שבות יעקב ח"א סי' קכ"ט, דאם חולצת לשתיהן בב"א אינו חולץ כמצותה דצריכה לחלוץ בשמאל דידה, וגם כיון דצריך למדחק רגליו וכשחולצת שתיהן בב"א, בקל יוכל ליפול, ועפ"י הרוב אי אפשר בעמידה כאשר הוא עפ"י הדין לכתחילה דחליצה מעומד יעיי"ש: