אח"ז ראיתי בספר גט פשוט (סי' קכ"ה) דהרגיש בסתירת הרשב"א הנ"ל ורמז לתרץ בדבריו דאם כבר סילק ידו ואח"כ נסתם המ"ם מהני בגרירת הדבק, והרשב"א מיירי שעדיין לא סילק ידו עיי"ש. אבל נ"ל דאין זה מספיק דהא הרשב"א הביא ההיא דירושלמי ארצך תפארתך צריכים היינו שהוא ספק כיון שנדבק באמצע אם הוא כתחילה או לא, הרי אף דלא סילק ידו מכשיר אם הוא בסוף עיי"ש. העולה מדברינו דלכאורה יש להקל בנ"ד דהיינו, או דנאמר דהרשב"א והרמב"ן לא סברי כהסמ"ק וכל בו בנפלה טיפת דיו ולא מכשיר רק במוקף גויל כנ"ל וא"כ הסמ"ק והכל בו יחידאה הם נגד רוב הפוסקים, או דנימא דעכ"פ פסלי הרשב"א והרמב"ן בנשתנה לאות אחר. ואפשר דגם הסמ"ק ס"ל כן שלא יסתרו דבריו מדברי הסמ"ק בב"י אה"ע הנ"ל. ועיין גט פשוט (סי' קל"ב) נדחק ליישב דברי הסמ"ק, כ"ז נ"ל להלכה ולא למעשה אחרי דהגט פשוט ס"ל דהרשב"א והרמב"ן סברי כהסמ"ק. וגם ס"ל אף נשתנה לאות אחר, ולהדי' פסק שם בגט כה"ג אם נתגרשה היא מגורשת לחומרא לחוש לדעת הסמ"ק וסייעתו. א"כ ממילא בנ"ד אסור למחוק דהוי מוחק השם. גם הפמ"א בשו"ת דעתו נוטה יותר לדעת הסמ"ק עיי"ש:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ל״ו סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.