אמנם אעפ"כ בנ"ד נראה להקל, דמלשון האחרים ומלישנא דהריב"ש הנ"ל בדעת הרמב"ן משמע דפסלי רק בנפסד צורת האות, וזהו בנכנס לחלל הח'. אבל בנכנס קצת לחלל כף פשוטה דנראה לעין דלא נפסד צורת האות דכשר, ה"נ בנכנס לחלל הך' פשוטה אף דנכנס חלק גדול מן ל' תוך החלל, מ"מ הא נראה לעין דלא נפסד צורת האות א"כ יש להקל, ומה דחיזק הרמב"ן הראיה דנגיעה בגט כשר ולא מוקמי בנכנס רק כ"ש לחלל הך' פשוטה הא זהו בלא"ה קשה דאטו ליכא במציאות כלל דלא נפסל צורת האות הא בנכנס רק כ"ש לחלל הח' בודאי לא מקרי נפסד צורת האות, וכמבואר בדברי המהרי"ט הנ"ל, א"כ אמאי לא מוקי כה"ג. גם הא יש לאוקמי דנמשך אות ל' למעלה בין תיבה לתיבה, וכדהקשה מעכ"ת נ"י, ומה דניחא ליה לתרץ דבכה"ג דלא נכנס לחלל אות המוקף מרוחותיו לא מקרי עי"ז ספר אחד, לענ"ד אינו, דהא בלא מערי כלל היכי דלא שייר לעצמו בין שיטה לשיטה כשר, כיון דהכל על קלף אחד מקרי ספר א'. א"כ כיון דנמשך האות למעלה בין התיבות ממילא אף אם יחתכו מה דשייר בין שיטה לשיטה מ"מ יהא נשאר כתיבת הגט על קלף אחד, וממילא נקרא ספר אחד, אבל הנראה לענ"ד דהא צריכים להבין כיון שנראה מתוס' דגם הריב"ם ס"ל דנכנס לתוך חלל הה' כשר, א"כ איך עלה על דעת הריב"ם להוכיח דנגיעה כשר, ע"כ דס"ל דלישנא דמערי לא משמע דהקלף מחובר כא' אלא דהאותיות מעורים ממש, ומשמע דהיינו דבוקים לגמרי, א"כ י"ל דהר"י דחה, דג"ז נכלל בלישנא דערי בנכנס לחלל האות המוקף מרוחותיה, דנראה כמחוברים ומעורים יחד, אבל בנכנס לחלל שבין התיבות לא מקרי בלשון מערי כיון דהאותיות אינם שייכים להדדי, א"כ י"ל דה"נ בנכנס רק כ"ש לחלל הח', או בנכנס לחלל הך' פשוטה, כיון דאינו מוקף מרוחותיה לא נראה כמועורבים יחד, ואינו נכלל בלישנא דמערי, ובפרט בס"ת זו דיש הרבה אותיות כאלו ויקשה לתקן הכל, ואפשר שימצאו כזה בשמות הקדושים, בשם אלקים שיכנס הלמ"ד בחלל הך' פשוטה וא"א בתיקונו, לזה יש לסמוך להקל, כן נראה לענ"ד:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק כ״ז סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
