ע"ד שאלתו בס"ת שאותיות ל נכנסו בחלל כף פשוטה, כזה ך, נראה לענ"ד לדון להקל, אף דבנככס לתוך חלל ה' נראה ל לענ"ד עיקר כדעת האחרונים הב"ח והט"ז והל"ח לפסול בדיעבד, ודלא כנראה בדעת המג"א (סי' ל"ב סק"מ) דרק לכתחילה יש ליזהר אבל דיעבד כשר אא"כ דנכנס לחלל הד' דנשתנה לאות אחר דנראה כמו ה'. דמה דמדמה המג"א לפסקא דהרמ"א (סי' קכ"ה ססי') נ"ל די"ל דוקא בגט, אף דממה דכתב הר"ן בשם אחרים דנכנס לתוך חלל הח' קרוב לפסול יותר מנגיעת אות באות, ומפרשי לההיא דמערי בנגיעת אות לאות, א"כ י"ל דבנכנס לחלל הח' גם בגט פסול, מ"מ מלישנא דהרמב"ן הובא בתשובת הריב"ש לא משמע כן, דכתב וז"ל, ויש סבורים דדבוקת פסול בגט כמו בס"ת, ולזה פירשו דמיירי כגון דנכנס הל' באויר ה' או ח'. והרמב"ן ז"ל השיב עליהם שאם דבוקה היתה פוסלת בגט כמו בס"ת זה היה קרוב לפסול, א"ו אין דבוקה פוסל בגט ופירושו דמיירי כפשוטו ואפילו בנגיעה עכ"ל. מלשון זה משמע דוקא אם היה הדין דנגיעה פוסל בגט היה הדין ג"כ לפסול בנכנס לתוך חלל הח'. אבל לקושטא דמלתא דאין נגיעה פוסל בגט גם בנכנס לתוך חלל הח' אינו פוסל. וכדדייק לישנא דהרמב"ן ופירושו דמיירי כפשטי' אפי' בנגיעה, מדנקט אפילו משמע דמיירי בין בנגיעה בין בנכנס לחלל הח'. והכי משמע גם כן ממה דכתב הריב"ש עלה דהרמב"ן, וז"ל ומכלל דבריו אתה רואה דבס"ת דדבוקה פוסל בו גם בנכנס הל' תוך חלל ה' או ח' אפילו בלא נגיעה פסול, אע"ג דלא תתחלף באות אחר, אלא דמפסיד צורת האות עכ"ל. משמע להדיא דרק בס"ת פוסל, אבל בגט כשר, ודין נגיעת אות באות ודין נכנס לתוך חלל הח' כהדדי, ובס"ת שניהם פסולים ובגט שניהם כשרים, א"כ י"ל דמש"ה סמך הרמ"א להקל בגט, אבל בס"ת י"ל דגם דיעבד פסול, ובפרט דלא מצינו מפורש בדברי תוס' להקל בס"ת, אף דמה שכתב מהרי"ט בשו"ת דתוס' לא מכשרי רק בנכנס כל שהו לחלל הח'. אבל אם נכנס לתוך חללה בענין שיפסיד צורת האות פסול, לא נראה כן לכאורה מלישנא דהר"ן שכתב עלה דתוס' הנ"ל ואחרים אומרים שזה קרוב לפסול יותר בגט מפני שמבטל צורת האות, וכן מלשון הריב"ש הנ"ל דלמד מדברי הרמב"ן, דמה דהשיב על דברי תוס' לפסול בס"ת בנכנס לחלל הח' דמפסיד צורת האות, משמע דתוס' מכשירים אף בנפסד צורת האות, מ"מ י"ל דתוס' לא מכשרי רק בגט, וס"ל דזה קיל יותר מנגיעת אות באות, ובאו רק לדון דאין ראיה להקל בגט אפילו בנגיעה, אבל בס"ת י"ל דפסלי אף בנכנס לחלל הח'. וכמ"ש להדיא הב"ח, די"ל דתוס' והרא"ש מודו בס"ת דפסול, א"כ כיון דמפורש בדעת הרמב"ן והאחרים לפסול, ואין לנו מי שמתיר במפורש אין מקום להקל בדיעבד:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק כ״ז סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
