אך בנ"ד יש עוד מקום להקל מאיזה סניפים עפ"י דעת הב"י בא"ח (סי' ל"ב פט"ז) אם הי' מוקף גויל בשעת הכתיבה תו לא מפסל אף בניקב בצידו, ועי' שם ט"ז (ס"ק י"ד) ולדבריו כשר בלא"ה בניקב א"כ בנ"ד דבתחילת הכתיבה הי' מוקף גויל ואח"כ ניקב לכ"ע כשר, גם למה דקיי"ל בנדבק אות לאות כיון שראוי לגררו אף אם לא גירר כשר, כיון דראוי לבילה, וכוותיה פסק ג"כ באבן עוזר שם, א"כ בנ"ד דהדבר ברור דמותר לגרור כדי לתקן, ופשוט דדינו ממש כגרירת דבק (בש"ע סי' ר"פ סי"א) וא"כ אף שכתב מעכ"ת דבנ"ד קשה לעשות כן, דא"כ ידובקו יחד היו"ד של הא' עם הויו של הא', מ"מ אם יהי' אומן גדול אפשר יגרור הדק היטב כחוט השערה, וממילא אף בלא גירור הוי ראוי לבילה, גם אם אפשר להוסיף דיו ביו"ד הא' לצד פנים וכן במ"ם לצד פנים, בודאי מהני תיקון זה, ואח"כ אפשר לגרור מלמעלה, מכל הלין הי' נראה להקל ע"י דיבוק מטלית במקום הנקב, ואף דבשו"ת מעיל צדקה כתב דמקצת השם על היריעה ומקצת על המטלית לכ"ע פסול עיי"ש, משמע דעתו אף להט"ז הנ"ל פסול, מ"מ י"ל דזהו דוקא בגוף האותיות השם, אבל בהקפת גויל דאינו נוגע לגופו, י"ל דכשר וכנ"ל, וכיון דיש פנים לומר דאף בנשאר נקב דכשר וכנ"ל, יש לסמוך על המטלית:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ט״ז סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
