תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ק״נ סימן ב׳

ונלענ"ד דעל קושיית הר"ן הנ"ל נראה ליישב דהנה הפוסקי' נחלקו במלאכת תלישה וטחינה וצידה ביו"ט אם הוא דאורייתא, דאף דמלאכת אוכל נפש מותר הני גריעי כדהביאו תוס' בשם הירושלמי דדרשינן מלישה ואילך וכו' ע"ש בפרק ג' או דהך דרשא אסמכתא בעלמא, ומה"ת כל מלאכות הותר לצורך א"נ, אלא חז"ל אסרו להנך מלאכות מטעם דדרך לעשותו לימים הרבה, ורוב הפוסקים ס"ל דהוי דרבנן, וכן פסק בש"ע או"ח סי' תצ"ה ס"ב, ועיין בר"ן ר"פ אין צדין דמשמע דס"ל בדעת רש"י דצידה דהוי דרבנן ומשמע ה"ה לקצירה וטחינה דלא מצינו חילוק בין מלאכות אלו, ומלישנא דרש"י דג' ויתלוש דהוי איסורא דאורייתא דהיינו קוצר שהוא אב מלאכה, אין לדייק דס"ל דאסור ביום טוב מדאורייתא, דהרי באמת להפוסקים דהוי דרבנן צ"ל הא דגזרו שמא יעלה ויתלוש, היינו דגזרו שמא יתלוש הרבה לצורך חול, או בפשוטו יותר דגזרו פירות הנושרים ביו"ט אטו שבת, ובשבת אסורים דשמא יעלה ויתלוש, וכזה ממש מצינו (דף י"ח ע"א) גבי טבילת כלים, וכן בשבת (דף כ"ג) עיי"ש בתוס' א"כ שפיר דרש"י ס"ל תלישה ביו"ט אסור רק מדרבנן, ופירות הנושרים היינו אטו שבת, ובשבת הוי תלישא דאורי' ורש"י בא לפרש רק דתלישה בעצמותו הוי מלאכה, דהא מלאכת קוצר שהוא מאבות מלאכות, א"כ י"ל דהי' קשה לרש"י דמ"ש בתחומין דמותר לישראל אחר, והיינו דבמלאכה דרבנן לא אסרו לאחרים כמ"ש רש"י, הא ה"נ במינו במחובר נעשה רק מלאכה דרבנן, דהא תלישה ביו"ט רק דרבנן, ולזה הוצרך רש"י לומר דביומו אסור לכ"ע משום מוקצה, א"כ ממילא לבתר דאסור מדרבנן משום מוקצה בודאי לא יאכלם שום אדם, וליכא צורך א"נ, והוי התלישה איסור דאורייתא, מש"ה לערב אף דאסור רק משום שלא יהנה אסור לישראל אחר, כיון דנהנה ממלאכה דאורייתא, דהתלישה ליכא בירך א"נ, דהא אסור לאכול ג"כ משום מוקצה, וק"ל: