תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ק״מ סימן ז׳

ולזה נראה לענ"ד דאין זה ברור כ"כ, די"ל כיון דקיי"ל משואיל"מ, א"כ התורה אמרה או השבע או שלם, והיכי דא"י לשבע משלם, א"כ ההודאה במקצת גורם על הנשאר דמחוייב לשלם כ"ז דלא נשבע, א"כ י"ל גם בקנס כשעדים דשור נגח הפרה וא"י אם נגח להולד, תיכף כשנעשה ההודאה על הפרה היי על הולד מחוייב בממון כ"ז דלא נשבע, א"כ י"ל דגם במודה על הולד חייב דלא מקרי מודה בקנס רק היכי דאנו באים לחייבו מכח הודאתו לדון בו הודאת בע"ד, אבל הכא אנן מחייבין מכח העדאת עדים על הפרה מחוייב בממון על הולד כ"ז דלא נשבע, וכיון דמודה ואינו נשבע מתתחייב בממון בממילא, אף דהי' יכול לפטור א"ע בשבועה, מ"מ לא פטר מדין מודה בקנס, דמ"מ כ"ז שלא נשבע הוא מחוייב ממון, וזה נראה כוונת תוס' בב"ק (דף מ"א ד"ה מודה בקנס וכו') דאין ס' לומר שלא יחשוב מרשיע א"ע כשמודה ואינו רוצה לשבע וכו', הרי דהי' מקום לומר דלא מקרי מרשיע א"ע במה דאינו רוצה לשבע, והיינו ג"כ מטעם הנ"ל דמיד שהעד מעיד הוי כב' אלא דאפשר להכחישו בשבועה, אבל כ"ז דלא נשבע עדותו קיים ומחוייב ממון עפ"י עדותו, אלא דתוס' הכריעו דמ"מ לא מסתבר לומר כן אלא דמקרי מרשיע עצמו, והיינו באמת כתירוצם הב' כאן בעדים על המקצת והוא מודה השאר דמקרי מרשיע א"ע, א"כ י"ל דתוס' בתירוצם הראשון היו סבורים דזה לא מקרי מרשיע א"ע, במה דאינו רוצה לשבע, ואך כ"ז למאן דס"ל מחוייב שבועה וא"י לשבע דכ"ז דלא נשבע מחוייב ממון הוא, אבל למ"ד דל"א מתשואיל"מ בודאי מקרי מודה בקנס ולא תקנו בזה דכנגדו נשבע, כיון דאף במודה הי' פטור אין עליו חיוב שבועה, וא"כ כך הם שטחיות דברי תוס' דבתחילה כתבו דשמואל לית ליה הך סברא היינו כיון דמה"ת לא אמרינן איל"מ, ממילא בהודה על השאר מקרי מודה בקנס, וליכא כאן חיוב שבועה, ואח"כ ועוד י"ל היינו דבלא"ה אף לדידן דקיי"ל משואי"ל, מ"מ מקרי מרשיע את עצמו, והיינו כפי הכרעתו בדברי תוס' הנ"ל דמ"א, ומדוקדק לשון תוס' במ"ש ועי"ל דלמ"ד פ"נ קנסא הו"ל לומר ועי"ל דקאי למ"ד פ"נ קנסא, ולפי הנ"ל דגם תירוצם קמא קאי ר"ה להך מ"ד פ"נ קנסא, דלמ"ד ממונא הדין דכשכנגדו נשבע ונוטל, ומש"ה כתבו ועי"ל דלמ"ד פ"נ קנסא, היינו כיון דע"כ קאי להך מ"ד פ"נ קנסא, ממילא הוי מרשיע א"ע אף לדידן דאמרינן א"י לשבע משלם, ובאמת קשה לי על דברי תוס' בב"ק (דף מ"א הנ"ל) אמאי הכריעו כן רק מסברא והלא לכאורה ראיה מוכרחת ממתני' דבב"ק (דף ע"ה ע"ב) גנב ע"פ שנים וטבח ומכר עפ"י ע"א משלם כפל ואינו משלם ד' וה', והרי כיון דב' עדים שגנב נעשה חשוד וא"י לשבע להכחיש את העד שמעיד שטבח ומכר ונימא ביה משואיל"מ ויהי' הדין דשכנגדו נשבע ונוטל, אע"כ דאינו מחוייב שבועה כלל, דאם מודה הוא מפטר וצלע"ג: