תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קל״ט סימן ז׳

ולענ"ד זהו נסתר מסוגיא דקדושין, ואידך אי מהתם הו"א מדעתיה, ולא קאמר בפשוטו דאלו לא כתיב לו בע"כ לא הי' מיותר כי משנה ש"ש דאתי' לבע"כ ולא היינו. למדים להתיר שפחה אחרת, מש"ה כתיב לו ואפילו לבע"כ, כדי שנלמוד להתיר שפחה אחרת, אע"כ דלא תליא בזה כלל והנראה לענ"ד בכוונת רש"י, למ"ש רש"י שם דבע"כ של עבד דגזה"כ וכו, ולכאורה אין זה שייכות לסוגיא זו, וצ"ל דס"ל לרש"י דאלו לא ביד רבו למסור לו בע"כ בפשוטו משכחת אתנן היכי דאין העבד מתרצה וכדמוכח לומר לדעת הריטב"א בקדושין דהא דאין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו ש"כ היינו בע"כ, אבל מדעתיה שרי, מ"מ בע"כ הוי אתנן, ועי' במ"ל פ"ג הי"ד מהל' עבדים, ולפ"ז י"ל דבא רש"י לפרש במה דערכינן שפחה בעבד שרי, והיינו ע"כ אפילו בע"כ וכנ"ל, ולזה הביא רש"י הקרא דכי משנה ש"ש דפשטא דקרא משמע אפילו בע"כ, דהכתוב קורא עבדך, היינו שהוצרך לעובדו בלילה, ולא נקט רש"י דרשא דלו ואפילו בע"כ דזהו דרך דרש, מש"ה נקט רש"י יותר דרשה הפשוטה, ובמ"ש רש"י אח"כ בברייתא דיש לו אשה ובנים בע"כ של עבד דכתיב ואם בעל אשה וכו' ואם אדוניו יתן לו, אין כוונת רש"י דלו ואפילו בע"כ, אלא דלהך תנא בפשוטו נשמע דאפילו בע"כ דהא גם באין לו אשה ובנים מותר בשפחה, וכמ"ש הרשב"א הנ"ל, א"כ מה דנקט הקרא אם בעל אשה היינו דאפי' בע"כ, אבל למקשן דפריך שפחה בעבד שרי דהיינו אפילו באין לו או"ב, א"כ ליכא הוכחה דאפילו בע"כ, והוצרך רש"י להביא דרשא דכי משנה ש"ש וק"ל: