ועדיין צריכים לבאר, הא מ"מ עלה קתני ומה הן משיהיה חמין ולא תבשיל דברי ב"ש, הרי דלב"ש בתבשיל דמצטמק ויפה לו אפילו בהפסק כלי דומיא דחמין אסור, א"כ איך פסיקא ליה להמקשן דהכא מסתברא דבהפסק כלי ל"ש שמא יחתה, הא חזינן דב"ש חיישי לה, א"כ דלמא גם ב"ה חיישי לה, וצ"ל לא דפסיקא ליה להמקשן כן מסברא אלא דהוכיח כן מכח אידך קושיא דמוגמר וגפרית נמי ניחוש לשמא יחתה, אע"כ מוכח דלב"ה לא חיישינן בהפסק כלי שמא יחתה ואף דלר"י דמוקי להך ברייתא משום שביתת כלים ואתי' כב"ש וא"כ גם לס"ד יקשה מוגמר וגפרית נהי דמנחא אארעא, מ"מ ניחוש שמא יחתה, דהא לב"ש גם בהפסק כלי חיישינן שמא יחתה, בזה י"ל דאף דהברייתא ס"ל בזה כר"ש לענין שביתת כלים, אבל לענין חיתוי ס"ל כב"ה דבהפסק כלי ל"ח שמא יחתה, כך היה ס"ל להמקשן, ומש"ה שפיר קאמר דע"כ הך דעססיות ותורמסין דלא כב"ה, דלב"ה מוכח דבהפסק כלי ל"ח, מדשרינן מוגמר וגפרית, ובאמת יהיה מוכח דמתני' דכירה להחזיר תנן, אבל לשהות משהין אף בפחות ממאכל ב"ד, וע"ז משני אפ"ת ב"ה ומשום שמא יחתה, דגם לב"ה חיישינן בהפסק כלי משום חיתוי, ומוגמר וגפרית שאני דאי מחתי סליק קוטרא וקשיא לה:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קל״ה סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.