לק"מ די"ל דר"ל בא להשמיענו תרתי דתוך זמנו א"נ לומר פרעתי, וגם דביומא דמשלם זמני עבד איניש דפרע ונאמן לומר פרעתי, מש"ה נקט ובא בזמנו דמיני' נשמע הך דינא מדקאמר ואמר פרעתיך ת"ז, משמע דאלו אמר פרעתיך סתם הי' נאמן, אף דבא בזמנו, ומוכח דעביד דפרע ביומא דמשלם זמניה, ואי דגם אלו נקט בא לאח"ז ואמר פרעתיך ת"ז היה נשמע כן מדלא נקט ואמר פרעתיך בזמנו, ז"א, די"ל דאין זה דיוק כ"כ, כיון דעכ"פ לא הו"מ למנקט ואמר פרעתיך סתם אין חילוק בין זה לזה, די"ל דמשלם זמניה ות"ז שוים, גם אף אם נידון מזה דבאמר פרעתיך בזמנו נאמן, י"ל עדיין דהא דנאמן היינו משום מגו דפרעתיך אחר זמנו, דדוקא באמר פרעתיך ת"ז דהוי חזקה אלימתא לא מהני המגו, אבל באמר פרעתיך בזמנו ליכא כ"כ חזקה ונאמן במגו, אבל בלא מגו י"ל דא"נ, מש"ה נקט ר"ל דבא בזמנו ואפ"ה אמר פרעתיך סתם נאמן דמוכח דעביד דפרע ביומא דמשלם זמניה ונאמן בלא מגו, וק"ל:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קל״א סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.